אם לא יחול שינוי, ואם לא יגבר הלחץ הפוליטי הקר ואף המאיים, תצביע היום מליאת בית הנבחרים של ארה"ב על הצעת ההחלטה הקובעת כי טבח הארמנים בימי מלחמת העולם הראשונה ראוי להגדרה "רצח עם".
הצעת החלטה זו כבר אושרה בארה"ב, בוועדת החוץ של הבית, אך האם תאושר הערב גם במליאת הקונגרס? כבר נאמר על בתי המחוקקים של ארה"ב כי עוצמתם בתחום קביעת מדיניות החוץ של ארה"ב כמעט משתווה לסמכותו של הנשיא. ועליו, על הנשיא אובאמה, מופעלים בשעות האחרונות שלפני ההצבעה איומיה של טורקיה: כן, טורקיה מאיימת גם על ארה"ב. היא מאיימת בצינון היחסים עם ארה"ב, וזאת כאשר בשמיה של טורקיה מוטסת, למשל, אספקה לכוחות ארה"ב באפגניסטן ובעיראק.
תופעת רצח העם הארמני והיחס המתעלם מהרצח במדיניות החוץ של ארה"ב, ואף של ישראל, היא כה ייחודית, עד שהיא יוצרת מתחים דיפלומטיים גם לאחר קרוב ל?100 שנים מאז נרצחו כמיליון עד מיליון וחצי ארמנים בתחומה של האימפריה העותמאנית בימי מלחמת העולם הראשונה.
רצח העם הארמני לא נשכח ואף לא נסלח על ידי שני הצדדים. טורקיה רוגשת: היא דוחה מכל וכל, ולאורך שנים, כל רמז שהטבח היה מכוון ומתוכנן, ולפי גירסתה ארמנים נרצחו כדרך שנקטלים חפים מפשע בכל מלחמה. ובכלל, לטענתם הארמנים התייצבו לצד מי שהיתה אויבתה של האימפריה העותמאנית בימי המלחמה, רוסיה.
מנגד, טוענים הארמנים, בעיקר בתפוצותיהם, כי בוצע בהם רצח עם ומתי מעט משרידיו עדיין זוכרים אירועי זוועה.
שדולה בעלת עוצמה
אלא שטורקיה, באמצעות השדולה של אוהדיה בוושינגטון, נאבקת בכל כוחה - וזו שדולה בעלת עוצמה - לבל תתקבל החלטה במליאת הקונגרס שיש בה משום הטלת האשמה על טורקיה, יורשת העותמאנים.
ואכן, בעלי ברית יש לה, לשדולה: נשיאי ארה"ב משתי המפלגות. גם קודמו של הנשיא אובאמה, הנשיא בוש, לחץ, ובהצלחה, ומנע הצבעה במליאת הקונגרס.
וכן, גם ארגונים יהודיים בארה"ב, שהיו פעם בעלי ברית של טורקיה, השתתפו במאמץ למנוע את הגדרת הטבח כ"רצח עם". אותם ארגונים נהגו כך עקב רמזים מצד ממשלות ישראל לסייע לטורקים, אך זאת היה בימים שבהם היחסים עם טורקיה היו משופרים ולא כפי שהם כיום.
לכן כרגע מדובר בשעת כושר להצבעה במליאת הקונגרס: יושבת הראש היא ננסי פלוסי מן המפלגה הדמוקרטית, מי שבעוד ימים אחדים תהיה לסיעת המיעוט לעומת הסיעה הרפובליקנית. כן, פלוסי כבר לא תהיה ה"מאדם?ספיקר".
אין לזלזל בכוחם של הכוחות המופעלים על היו"ר פלוסי לבל תגיש להצבעה את הצעת ההחלטה. אין להתקנא בפוליטיקאית זו אשר לא אחת כונתה (היא, ולא הילארי קלינטון, מזכירת המדינה) כ"אישה החזקה" בזירה הפוליטית של ארה"ב. מה גם שבמדינה שאותה היא מייצגת בבית הנבחרים - קליפורניה - יש תפוצה ארמנית רבת כוח. האם תעמוד פלוסי בלחצים? לא ברור. בכל מקרה, לנשמות הטהורות של מאות אלפי הארמנים שנרצחו נודעת השפעה אדירה על יחסי החוץ גם בעצם הימים האלה.
והיכן אנחנו? יהודים, ישראלים? אנחנו, אלו שראש ממשלת טורקיה מנצל כל הזדמנות, גם בימים אשר לפני אירועי המשט לעזה, כדי לצנן עוד ועוד את יחסי ארצו עם ישראל?
הלוא מצידו של ארדואן, נזיפה רודפת נזיפה, גידוף רודף גידוף. הלוא כנסת ישראל היתה אמורה להיות חלוצת בתי המחוקקים בעולם - ומטעמים כה ברורים, מוסריים, היסטוריים - כדי להכיר ב"רצח עם" שבוצע בעם אחר. הלוא עקב הנושא המוסרי הזה שילבו ידיים יו"ר הכנסת ריבלין ומנהיג מרצ חיים אורון. אבל כמו במסדרונות הקונגרס שם, כך גם ממשלות כאן לוחצות ולוחצות לבל תצטרף הכנסת לבתי מחוקקים של מדינות דמוקרטיות ותכיר בקטילת שליש מן העם הארמני.
והיה כי תאומץ ההחלטה בוושינגטון, איך נישא פנינו לעברם של הארמנים המחכים למוצא פיה של הכנסת בירושלים?