ברכות למארק זאקרברג. בגיל 26 נבחר הצעיר המוכשר, מייסד הרשת החברתית פייסבוק, לאיש השנה של השבועון "טיים". "הוא איש ששינה את חיינו", נכתב במגזין, "500 מיליון נרשמו לאתר - עשירית מתושבי כדור הארץ. הוא לא ירש אימפריה, אלא בנה אותה". זאקרברג אכן בנה אימפריה. כזאת שמסכנת אותנו באופן הרבה יותר ישיר, מוחשי ויומיומי מאיומים אחרים שזוכים לאזכורים תכופים בחדשות. הדבר דומה לנזקי ההתחממות הגלובלית: קיבלנו אזהרות רבות אך לא שעינו להן, עד שהעולם החל להשתנות ממש לנגד עיננו. ושינויים מתחילים תמיד בקטן.
הפרופיל שלי בפייסבוק מוצף כבר חודשים ארוכים בפרסומות ליצרנים ומשווקים של טבעות אירוסין. למה דווקא אני? למה דווקא אירוסין? אני יכול רק לשער שהפרסומות האלה הן תוצאה של פרסום מפולח וממוקד שמתחשב בסטטוס היחסים שלי (in a relationship), שנמשכים כבר שנתיים, ובהשתייכותי לקבוצת הגיל הנכונה. מישהו בפייסבוק כנראה החליט שאני צריך להתחתן.
איש מלבד זאקרברג ומקורביו לא יודע באמת כמה מידע שמור על כל אחד מאתנו בשרתי החברה. אפשר רק לנחש שמדובר בהררים של מידע איכותי, חלומו הרטוב של כל מפרסם. טעמנו האישי, העדפותינו, רמת ההשכלה שלנו, החברים שלנו, הגיל, בני הזוג, מקום העבודה, הכל נמצא שם, בעדויות אישיות ובתמונות. יתכן שהעלינו את התמונות האלה בעבר, אולי כבני נוער. הן ישמרו - מן הסתם - לנצח ועלולות לחזור ולרדוף אותנו בעיתוי רגיש בעתיד.
איש לא יודע כמה מידע שמור
עוד ציינו בטיים, כי זאקרברג נבחר בגלל "יצירת קשר של יותר מחצי מיליארד אנשים ומיפוי היחסים החברתיים ביניהם, בגלל יצירת שיטה של החלפת מידע ובגלל שינוי הדרך שבה אנחנו חיים את חיינו". זה אכן כך, פייסבוק ניקזה אליה מיליוני בני נוער וצעירים. הכוחות התוססים והנמרצים האלה, שבעבר נהגו לנער את הממסד, לבעוט בישבנה של סמכות ולמחות נגד אי צדק, מסתפקים היום בשינוי תמונה או סטטוס. המקסימום שניתן לצפות מהם זה ללחוץ "LIKE".
הבעיה היא שקשה לזכור אפילו מאבק חברתי רציני אחד שלא הוכרע ברמת הרחוב, הקמפוס ומשמרות המחאה. אף אחד עוד לא איבד את כסאו ללא נכונות של פעילי שטח להיאבק, ואפילו להיעצר אם צריך. חתימת עצומות ברשת היא מפלטם של העצלים, וממשלים ברחבי העולם מברכים על תרומתה של פייסבוק לייבוש תרבות המחאה שהכיר פעם העולם המערבי.
אותם צעירים שמשקיעים היום שעות בפרופיל שלהם לכודים בכלוב של זהב. מחד, חוללה פייסבוק מהפיכה של ממש בתקשורת הבין-אישית, וכולנו זמינים ונגישים יותר מאי פעם. מאידך, אנחנו חשופים ללחצים חברתיים אדירים. החיים בפייסבוק ורודים, חיוביים ומלאי שמחה ונעורים. ראיתם פעם תמונת פרופיל עצובה? ברשת החברתית אין מקום לשעמום, אין מקום לדכדוך, אין מקום לרגעים האפורים של החיים. בן 14 שמסתכל על תמונות חבריו יכול בנקל להאמין שהחיים של כל השאר מאושרים יותר, מסעירים יותר, מלאים בקפיצות בנג'י ובמסיבות פרועות. התוצאה היא תחושת מועקה מתמשכת ומתגברת.
פייסבוק היא כוח אדיר שפלש לחיינו ואנו התמסרנו לכובשים מבחירה. כולנו, פתיתי שלג ייחודיים שכמונו, מבקרים באותו אתר, עורכים את אותם הפרופילים, מעלים את אותן תמונות של שקיעה, וחוף ובגדי ים. להיות ייחודי היום זה להתנתק מפייסבוק. כל מה שעוצר בעדנו הוא הפחד לפספס משהו או מישהו. זה בדיוק מה שפייסבוק עושה לנו, ולכן אני נפרד ממנה לשלום.