באופן טבעי, חשיפת "מתקני הריגול" שהלבנונים טוענים ששייכים לישראלים, עשתה כותרות גדולות בלבנון, אבל אי אפשר לנתק את האירוע מההקשר הרחב: חיזבאללה לחוץ מוועדת החקירה לרצח רפיק אל?חרירי ומחפש כל דרך להסיט ממנו את האש.
מהפרסומים אתמול בלבנון, לצד המבוכה הטבעית מכך שלכאורה שוב נחשפו אמצעי ריגול ישראליים (המשך ישיר לדיווחים על נפילת רשתות הסוכנים בשנתיים האחרונות), נותר הרבה יותר נסתר מגלוי. האמצעים נדמים כמשוכללים ומוסווים היטב, והם הונחו במקומות אסטרטגיים שאיפשרו, שוב לכאורה, תצפית מרשימה לעבר ביירות ובקעת הלבנון.
לא נחים לרגע
ועדיין, לצד פאר הטכנולוגיה הישראלית ששוב הצליחה (על פי הפרסומים בלבנון) למזער ולהסתיר, לצלם ולהקליט, והכל בשלט רחוק, אנחנו לא ממש יודעים הרבה מדי פרטים רלוונטיים: האם מדובר במכשור חדש, עכשווי, או שמא באמצעים ותיקים שכבר שנים לא נמצאים בשימוש?
מה שכן אפשר לומר, במידה גבוהה של ודאות, הוא ששני הצדדים - ישראל וחיזבאללה - לא נחים לרגע. פעולות איסוף המודיעין והשיבוש נמשכות ללא הרף, משני צידי הגבול, כשכל צד רושם לעצמו גם אכזבות. אבל גם אם ישראל היתה אתמול בצד המאוכזב, לאירוע כזה יש גם הישגים: בלבנון שוב למדו עד כמה הם חדירים, עד כמה ישראל מתוחכמת בראייתם, עד כמה למרות פעולות ההגנה והרהב המילולי, אנחנו נמצאים, אם אכן יד ישראל בדבר, מבצעית וטכנולוגית, הרבה לפניהם.
את הדברים האלה ביקשה החשיפה הפומבית אתמול לטשטש, ומעל זה - להראות שוב לרחוב הלבנוני שישראל היא מקור הרע באזור: לא חיזבאללה שיואשם ברצח חרירי, "הציונים" הם הצרה האמיתית שיש להילחם בה.
ספק אם אמצעי הלחימה שנצברו אתמול יצליחו לשכנע את אזרחי לבנון, ומכאן שלמזלנו עוד רחוקה הדרך מהסלמה אמיתית. ולמרות זאת, אסור לטעות: המערכה בצפון לא פסקה לרגע, היא רק מתנהלת באמצעי ריגול ומודיעין, שהם חלק מרכזי בהכנות הנמשכות של שני הצדדים לקראת מלחמת לבנון השלישית.