פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      כן, גם ירושלים

      שר הביטחון מיהר השבוע ליישר קו עם ארה"ב והביע תמיכה בחלוקת ריבונות בירושלים. אורלי נוי חושבת שאם דבריו משקפים את עמדת הממשלה, אז זו חייבת להפסיק לשתף פעולה עם המתנחלים בעיר

      מתוך גישה כמעט חסידית המאמינה שאין דלת נסגרת מבלי שתיפתח לה דלת אחרת, דווקא כישלון השיחות על ההקפאה הביא את מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון להפציר בצדדים לפתוח בדיונים על נושאי הליבה ובהן פליטים, התנחלויות, גבולות, וכן – גם ירושלים. "לא ייתכן שלום ללא הסכמה בנושא ירושלים" קבעה קלינטון בנאומה, כאומרת שפסו מן העולם הימים בהם עוד קיווינו "למכור" לפלסטינים את אבו דיס כתחליף לאל-קודס כבירת מדינתם העתידית.

      שר הביטחון אהוד ברק, שהשתתף גם הוא בכנס סבן בו נאמה קלינטון, מיהר ליישר קו עם דבריה ואף הביע את תמיכתו במתווה קלינטון (ביל, לא הילרי) משנת 2000, לפיו חלוקת הריבונות בירושלים תיעשה בהתאם לקווים דמוגרפיים: השכונות הישראליות הגדולות תישארנה חלק מהבירה הישראלית, והשכונות הפלסטיניות בעיר המזרחית יהוו את הבירה הפלסטינית, ובלבד ששתי הערים תוכלנה לתפקד כבירות חיוניות ועצמאיות
      .
      אין בעמדה זו של ברק משום חידוש; מאז הצגתו, נחשב מתווה קלינטון כהצעת הריאלית והפרגמטית ביותר לפתרון בירושלים, מתוך הנחה שהמציאות שנוצרה בירושלים מאז 1967 ועד היום הינה בלתי-הפיכה בחלקה, וכי לא ריאלי לצפות שישראל תפנה מירושלים המזרחית לבדה כ-200,000 ישראלים, מספר התושבים בשכונות הישראליות בעיר המזרחית כיום. מאידך, הצעה זו מגלמת גם את ההבנה כי פיתרון מדיני בירושלים מחייב את קיומו של מרחב פלסטיני הומוגני בלתי מופרע בירושלים המזרחית, בעל רצף טריטוריאלי אל הגדה המערבית, כתנאי הכרחי בדרך לשתי המדינות.

      תמיכה חגיגית או מס שפתיים?

      ואולם תמיכתו החגיגית של אהוד ברק במתווה קלינטון נראית כמס שפתיים חיוור ומיתמם נוכח המהלכים המקודמים בירושלים במטרה לסכל כל אפשרות לחלוקה על-פי מתווה זה, מהלכים שזכו וזוכים לתמיכה מלאה מצד ממשלות ישראל השונות, כולל הנוכחית. ההיגיון העומד בבסיס מתווה קלינטון מחייב את קיומם של שני מרחבים לאומיים נפרדים זה מזה בירושלים; בפועל, מדינת ישראל מעודדת בשנים האחרונות את כניסתן של התנחלויות אידיאולוגיות אל לב השכונות הפלסטיניות, מתוך שאיפה אסטרטגית להמיר את אופיין הלאומי ולהפריע את הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני הן בתוך ירושלים המזרחית עצמה והן בינה ובין יתר שטחי הגדה. כתוצאה, טבעת של התנחלויות מקיפה כבר היום את הליבה הפלסטינית של ירושלים, החל מהרובע המוסלמי בעיר העתיקה וכלה בשכונות כגון סילוואן, שייח ג'ראח, ראס אל-עמוד ועוד. בכל אחת מהשכונות הללו, וברבות נוספות, יש כבר מספר מוקדי התנחלות אשר לא רק מאתגרים קשות את עתידה המדיני של העיר אלא גם את יציבותה בהווה, בהיותם מוקדים לעימותים בין שתי האוכלוסיות הניציות.

      מפעל התנחלות זה בלב ירושלים המזרחית לא יכול היה לשגשג כך אלמלא התמיכה האוהדת מצד ממשלת ישראל וזרועותיה, וזו אכן ניתנת ביד רחבה ובשלל דרכים, ביניהן העברת נכסי מדינה לעמותות המתנחלים, השקעת מיליוני שקלים בשנה באבטחה הפרטית שלהם, אישור תוכניות בנייה גרנדיוזיות ועוד.

      אם דבריו של שר הביטחון משקפים את עמדת הממשלה בה הוא חבר, אזי על המדינה לחדול באחת משיתופי הפעולה המפוקפקים עם מתנחלי ירושלים המזרחית ולהקפיא את המצב לפני שנעבור את נקודת האל-חזור בעיר. ואם עמדתו זו אינה מייצגת את ממשלת ישראל, שתואיל זו להציג בפני הציבור הישראלי מה חזונה האמיתי ביחס לפתרון בירושלים, תוך הבהרה כי המשך ההיאחזות במנטרת "העיר המאוחדת" משמעה סגירת הגולל על אופציית שתי המדינות.

      * אורלי נוי היא מנהלת הפעילות הציבורית של עמותת עיר-עמים