תביאו ילדים!
אסור לך בשום פנים ואופן לומר שאתה לא רוצה להביא ילדים ליד האוזניים של אימא. אפשר לומר את זה לכל בן אדם בעולם: לאחות, לחברה, לקופאית בסופר או לדוורית. חוץ ממנה, מאימא. מבחינתה זה אסון, טרגדיה, חורבן בית שני שלישי ורביעי. אסור לנו לנפץ לה את שאיפת החיים העליונה שלה- להיות סבתא. אני הייתי אומלל במיוחד, באותה ארוחת ערב שבה יעל אמרה, "אני לא רוצה להביא ילדים". יותר גרוע מזה, שאימא שומעת את הילד שלה אומר שהוא לא רוצה ילדים, זה לשמוע את זה מבת הזוג הצינית שלו. "אני ממש לא רוצה להיכנס להריון. הייתי מעדיפה להוליד כלב. לברדור. מי זה הקטן הזה? מי זה החמוד היפה של אימא?", יעל עצמה את העיניים והתחילה ללטף כלב דמיוני ולנשק אותו, "כן מתוק שלי, ככןןןן!!", אימא פתחה את הפה והייתה המומה, אני בעטתי ליעל ברגל, "תפסיקי" אמרתי בלי לפתוח את הפה. "אבל למה? למה את לא רוצה ילדים?" שאלה אימא. " ככה. דווקא. כי אני שונאת לעשות מה שכולם עושים. זה מעצבן אותי. חוץ מזה, אני מעדיפה כלבים מבני אדם". יעל התחילה לצחוק בקול גס, אימא לא ידעה מה לעשות, היא קמה מהכיסא ומיד התיישבה, אני המשכתי לבעוט ליעל ברגל ולסנן בין השיניים, "תפסיקי עם זה", אבל יעל המשיכה לצחוק. אי אפשר היה לעצור אותה, נדמה לי שהיא אפילו נחרה תוך כדי צחוק. הכי משפיל בעולם, ליד כל המשפחה. חודשיים אחר כך יעל עזבה את הארץ, היא החליטה לפתוח קריירה בתור מקעקעת בברלין. שמעתי מחברים שהיא התחתנה, עם אישה.
אימא שלחה לי אי-מייל עוד באותו הערב והיה לה משהו מאוד חשוב לספר לי: "כל בני האדם, הם יצורים מאוד בודדים. כולנו בודדים עם המחשבות שלנו, אנחנו שומעים את הקול הזה בראש שמדבר כל הזמן, שהוא הקול שלנו. רק אנחנו שומעים את הקול שלנו, שמדבר בלי הפסקה מהרגע שאנחנו נולדים, לפעמים היינו רוצים לעצור אותו, לכבות את הטרוף. כולנו גם אגואיסטים, עובד. כל בני האדם אגואיסטים להחריד. אנחנו מרוכזים כל הזמן, רק בעצמנו. מספיק שבן אדם יזרוק מילה לא במקום או קצת יזלזל או לא ייתן מספיק תשומת לב, ואנחנו מיד נעלבים ונפגעים וכועסים, ולפעמים גם שונאים את מי שלפני רגע אהבנו. אנחנו נפגעים קודם כל בשביל עצמנו ורגישים לעצמנו יותר מלכל יצור אחר בעולם. אבל, כל האגואיזם והבדידות דועכים ברגע שאתה מביא ילד. ילד מכניס לחיים אור ואהבה. האהבה היחידה שאינה תלויה בדבר. אתה האור בחיים שלי, מעולם לא התחרטתי שהולדתי אותך. שלך, אימא".
(עובד אלחליבי)
עדיף לגדל כלבים!
חג הפסטיגל נגמר. "תודה" לכוחות הטבע הארץ ישראליים שמנעו מאתנו פרסומות לא פוסקות על נרות, סופגניות וכוראוגרפיה של אלה שמעולם לא אכלו אחת. הדבר שכוחות הטבע לא הצליחו למנוע מאתנו הוא נחילי זבי חוטם שהציפו את הרחובות. למה כל אדם צריך לעשות ילד? האם מישהו עצר לאחרונה להסתכל סביב על החברה שבה הוא חי? לא רק ההידרדרות הסוציאלית והפוליטית צריכה למנוע מאתנו לעשות ילדים, אלא שפשוט צפוף פה. צפוף מידי לכל הרצונות המטופשים של ילדים לא מחונכים, שההורים הישראליים דאגו להעלות על נס קדושה. כל ילד רוצה לקנות משהו, וכל הורה מחויב לאחת משתי אופציות: להיענות ללא סייגים לנסיך שלהם או להתעלם ממנו, משל לא היה. אני בטוח שכל אחד ואחת ממכם פנטז על סטירה מצלצלת בשלב מסוים, לילד או הורה מסוים. ברור שהאשמה היא לא לגמרי בילד. האישיות המפונקת והמפלצתית או לחלופין הכנועה והתבוסתנית, היא תוצר מובהק של הסביבה המחנכת שלו. מהי אותה הסביבה המחנכת? אותם עיוותי ילדים שגדלו להיות הורים מקולקלים, שבתמורה מעוותים את פירות הבוסר שלהם כפי שהם עוותו.
אחת הדרכים לתיקון, מלבד טיפול פסיכולוגי יקר ועיקור, היא אימוץ חיית מחמד. כלב, חתול, אוגר, שפן, פשוט תבחרו. חיית המחמד שלכם תלמד אתכם פרופורציות. אתם רוצים להיות אנשים טובים יותר? לשבור את מעגל האימה של רעיון ההמשכיות האנוכי שיצא מכלל שליטה? כל מה שאתם צריכים זה כנות ואומץ. הכלב שלכם, כמו ילד, זקוק להרבה אהבה. רק שהוא לא יתנה את האהבה שלו בצעצועים החדשים של דיסני. החתול שלכם ילווה אתכם בנאמנות שנים רבות ולא ינטור טינה בגלל שלא רכשתם לו את הביוגרפיה החדשה של ג'סטין ביבר. בעלי החיים ייקחו רק את מה שהם זקוקים לו להתקיים, אך הם יקיימו רבים עם מערך רגשות בלתי נדלה. מותר לכם, בכל צורה ואופן, לומר שאתם מעדיפים חיית מחמד על ילד. משטרת המוסר לא תבוא לעצור אתכם. למעשה, במידה והאחרונה תגיע, היא תעניק לכם פרס הוקרה על תרומה לחברה בריאה יותר.
(שלומי עוזיאל)