פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אין קץ למסכת האשליות הפלסטינית

      לאחר יותר מארבעה עשורים עקרים של לחץ מיותר על ישראל, על האמריקאים לשנות את גישתם בצורה מהפכנית ולרכז את מאמציהם באלה שהמפתח לשלום הוא בידם: הפלסטינים

      השעיית הדרישה להמשך ההקפאה אינה מבשרת את סוף המהלכים קצרי הראות של הממשל האמריקאי. גם החלופות להקפאה ימשיכו להרחיק את הערבים מהשיחות הישירות במקום לקרבם אליהן. ובאופק לא נראה קץ למסכת האשליות הנמשכת זה ארבעה עשורים ויותר. נס לא קרה לנו.

      הערבים - זהו עיקרו של מסע האשליות המקובע - רוצים במדינה בגבולות 1967 שתחיה בשלום לצד ישראל. ישראל נושאת באחריות לכך שהשלום שהפלסטינים מייחלים לו טרם הושג. המובילים העיקריים של מסע האשליות רב השנים, שגבה רבבות קורבנות, הם בעיקר ישראלים, שהדביקו את העולם באשלייתם המשיחית.

      ברק אובמה, אף שהיה אמור ללמוד משהו מסירוב הפלסטינים לשוב לשיחות ישירות גם לאחר עשרת חודשי ההקפאה שהוא היה שושבינה, ממשיך אף הוא לדבוק באשליה. ייתכן כי שליחתו, הילרי קלינטון, תכריז כבר מחר מהי "המחווה" החלופית שישראל תתבקש - נכון יותר תיאלץ - לעשות לפלסטינים כדי שייאותו לרדת מעץ הסירוב.

      ב"פורום סבן", שבו תנאם קלינטון, יאהבו מן הסתם כל רמז שיאשים את ישראל בקיפאון. שכן חלק ניכר ממשתתפיו, יהודים מישראל ומארצות הברית, שותפים לקונצפציה, שהמציאות הפריכה פעם אחר פעם, שהערבים כמהים לשלום בקווי 1967 והמפתח לשלום הוא בידי ישראל.

      קונצפציה מנופצת נוספת, שהתגלתה במערומיה התיאורטיים והמעשיים בימים אלה, היא הלינקג' שיצרו מובילי האשליות בין פתרון הבעיה הפלסטינית לבין השבת היציבות הפוליטית למזרח התיכון כולו. לא הסרבנות הישראלית, אם כן, מסכנת את "המדינות המתונות" ומאיימת להסגירן לציפורני איראן ושאר כוחות קיצוניים. תודות לוויקיליקס ברור היום יותר מאי פעם, עד כמה צדקו אותם ישראלים ששללו - אך לקולם לא היה כמעט הד במשחק התקשורתי הישראלי המכור - את הלינקג' הזה. אך גם כאן, כשמדובר בקונצפציה דתית כמעט, אין סיכוי שישתנה דבר בתפישת האנשים שעיניהם טחו מלראות את האמת.

      לאחר יותר מארבעה עשורים עקרים של לחץ מיותר על ישראל, על האמריקאים לשנות את גישתם בצורה מהפכנית ולרכז את מאמציהם באלה שהמפתח לשלום הוא בידם: הפלסטינים. נכון, גישה הפוכה כזאת מנוגדת לדעת הישראלים שאוזנם של האמריקאים כרויה להם, אך יש לה מהלכים ברוב דעת הקהל הישראלית. וחשוב יותר: היא נכונה.

      עיקרה: כצעד ראשון יש להביא את הערבים להכרה בישראל, בפומבי ובאופן מחייב, כמדינה יהודית וכבית הלאומי של העם היהודי; במסגרת הסכם שלום עליהם להכריז, על דעת כל פלגיהם, על קץ הסכסוך בין היהודים לפלסטינים ועל ויתור מוחלט על זכות השיבה.

      הסכמה ערבית מחייבת לשלושה יסודות אלה תשכנע ישראלים רבים, שהיום כלל אינם מאמינים ברצון הערבים בשלום, לשוב ולבחון את עמדתם. כדי שהפלסטינים ייעתרו לאמריקאים דרוש שינוי גישה מהפכני גם בקרב "מחנה השלום" הישראלי. כל עוד הפלסטינים יודעים שמחנה זה, שיש לו תהודה תקשורתית רבה בעולם, תומך בהם אוטומטית, הם ימשיכו לטפס על עץ הסירוב. ריכוז הלחץ גם בפלסטינים יוכיח, שמטרת המחנה הזה היא אכן - מה שרוב הישראלים מפקפקים בו - שלום.