קריסת המו"מ: תוצאה רעה לישראל

כישלון המשא ומתן עם האמריקנים, שרצו לחדש את התנופה המדינית, אמור להדאיג את כל מי שרואה באופן ריאלי את מצבה המדיני?ביטחוני של מדינת ישראל.

יו"ר מועצת יש"ע דני דיין נותן לכישלון הזה הכשר. הוא אף רואה בכך הישג, ולכן אמר כי הכישלון מעיד על כך ש"אם ישראל עומדת על שלה ואינה נכנעת לכל תכתיב, השמיים לא נופלים והיא משיגה את מטרותיה".

מעניין להגדיר את בנק המטרות של דיין. חידוש הבנייה בהתנחלויות, הקפאת המו"מ משום שהוא עלול להביא ל"ויתורים" והפיכת רעיון שתי המדינות לשני עמים לרעיון מרוחק ומודחק. דני דיין וחבריו לא טורחים לראות את המפנה המדאיג בעמדתן של ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי, אשר הודיעו כי הן מכירות במדינה פלשתינית בגבולות 67', על כל המשתמע מכך.

איש לא יתקע לידינו שהיעדר תקווה כלל עולמית לאיתור הבעירה במזה"ת לא יביא להכרתן של עוד מדינות בעולם, כולל הטובות שבידידותינו באירופה, בקיומה של מדינה פלשתינית, גם בלי שיש לכך בינתיים אחיזה בשטח. גם בנימין נתניהו מנסה לשמר את התקווה ולאתר את ממדי השריפה האפשרית. ניסיונו ליצור דיאלוג עם טורקיה נובע מראייה אסטרטגית נכונה של מצבנו באזור. אבל גם הוא יודע שבהיעדר תקווה במישור הפלשתיני יעלו ממדי הלהבות גם עם טורקיה.

המתנחלים, באדיקות ראויה לשבח, ממשיכים בשלהם בשעטה, בלי שהם מבינים כי בכך הם מסייעים לבנות את התשתית למדינה פלשתינית שתזכה עתה לרוח גבית ממדינות רבות בתבל.

אבל מדינאות אינה הצ'רטר של דני דיין, ולצערי, גם לא של שר החוץ של מדינת ישראל. האחריות היא של ראש הממשלה שחייב להעדיף את שיקולי הטווח הארוך על חשבון ראייה לטווחים קצרים וסיפוקים מיידיים. המצב הנוכחי יאפשר לראש הממשלה לשרוד ולאחות את הקרע בינו לבין הימין הקיצוני. אבל ראש הממשלה חייב לראות למרחקים גדולים יותר ולהיות הפה והמצפון של מדינת ישראל - מדינה חפצה חיים היושבת בלב עולם ערבי מאיים ועוין. גם הפלשתינים צריכים לערוך עתה חשבון נפש. האם הם יכריזו על הקמת מדינה וירטואלית? האם הם יחפשו הכרה בינלאומית שתגביר את גאוותם אבל לא את אחיזתם הקונקרטית בשטח?

הפסקת המשא ומתן מנוגדת לאינטרסים של ישראל, ונתניהו הדגיש זאת לא פעם. גם אדם כמוני, הסובר שנתניהו רוצה תהליך אך לא מסוגל לקדם הסדר, מאמין שהדינמיקה של משא ומתן, האיום האיראני והתמיכה הבינלאומית יגשרו על פערי הכוונות ויביאו להסדר. לא פעם אני שואל את עצמי ואת חבריי היכן טמון הפטריוטיזם האמיתי של מדינת ישראל. האם אנחנו ממשיכים לפעול על פי השיטה של הקרן הקיימת לפני קום המדינה, כלומר עוד דונם ועוד רגב, או שהיום דרך זו מחבלת במיטב האינטרסים של ישראל?

מנהיגות אמיתית יודעת שהעיתים השתנו. מרחב האופציות מעורפל, ועלינו לבחור לעצמנו את הדרך הנכונה לשימור ישראל כמדינה יהודית?דמוקרטית לדורות הבאים. המסלול הזה עובר דרך משא ומתן.