ראוי להתחיל הפעם את ניתוח דו"ח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מן הסוף, מהטפל לעיקר: ד"ר יובל שטייניץ ואהוד ברק ובנימין נתניהו שותפי משנה למחדל הכבאות. נתניהו בפאסיביות. היה מודע לבעיה ולא טיפל בה בהיקף הראוי.
ברק לקה בתסמונת אופיינית לישראל. כל שר תאב לסמכויות נוספות. העניקו לו אחריות?על למצב העורף בעת חירום וברק קיבל אותה ברצון. עיניים גדולות, תיאבון רב, אבל לאחר מכן אין לעיסה ואכילה ועיכול ראויים.
גם שטייניץ. הוא נתפס לנוסחה הנכונה לכל ימות השנה, שהאוצר אינו מקצה כספים בלי רפורמות. רק שנושא הכבאות הוא עניין של חיים ומוות, ושר האוצר לא עמד על דחיפות העניין.
כל זה מוביל אל שר הפנים אלי ישי. הוא מי שביקש תוספת מיידית של 100 מיליון שקלים; והוא הביא לממשלה את ההצעה כי 60 מיליונים יילקחו ממקורותיו ומהרשויות המקומיות הגדולות, ורק 40 מקופת האוצר; ואפשר להתווכח אם שטייניץ לא העביר את הכסף או שהתחייבותו מספיקה כדי להתחיל להוציאו, אבל לכל הדעות היו לישי 60 מיליון משלו והוא לא הוציא כמעט אגורה ליעדים הדחופים. זה הוליך אותו למוקד הבעירה.
לא במקרה התרוצצו אתמול הוא ועוזריו בכל כלי התקשורת כדי לכבות את האש, ואמרו דבר והיפוכו, והיפוכו של היפוכו. "כולם אשמים", ומה שקובע המבקר עתה עולה בקנה אחד עם מה שאמר ישי קודם לכן. הוא בעד ועדת חקירה, אבל מראש יודע שאינו אשם והתיז מים לכל עבר, אבל טרגדיית הכרמל מסרבת לכבות, וישי הוא כמו סנה הבוער באש ואיננו אוכל, אך ללא קדושה.
לא יקרה לישי דבר
לא יקרה לישי דבר. הוא יישאר על כנו. שום ועדת חקירה וביקורת ציבורית לא יגרמו לו לקבל אחריות מרכזית ולבקש תיק אחר, ותמיד יימצאו לו מליצי יושר כמשה גפני ששמעתיו מאשים את התקשורת שעסקה בקצבאות לאברכים במקום להטרידו על עניין הכבאים, ודי לחכימא ברמיזא. הוא נשאר. יש מאחוריו עשרה קולות בלי חיים אמסלם.
למען האמת, במקרה הנוכחי הסקת המסקנות האישיות לא תשנה דבר לבד מהיותה לקח לפוליטיקאים לעסוק בענייני משרדם, ולא רק בהקשר למפלגתם ולסיעתם. ילך ישי ויבוא שר אחר מש"ס - במה יהיה טוב יותר? גם לו יש משימה להתמקד בעניינים שאין להם דבר עם כבאות.
הדרמה כאן. השכול כאן. הגיע תורם של אנשי המקצוע להפשיל שרוולים ולהציע תוכנית פעולה חלופית. הכרמל - שלא כהרי הגלבוע - צריך לקינת טל ומטר, והיכן לעזאזל היה חוני המעגל בחג החנוכה?