לא אלי ישי אשם, אלא סדר העדיפויות

מאז שפרצה השריפה בכרמל עסוקים כלי התקשורת בלתקוף, לבקר ולהשמיץ את שירותי הכבאות ואת הממשלה. דו"ח מבקר המדינה הוסיף בוודאי עוד שמן למדורה, שכבתה על הכרמל אבל עדיין בוערת. לעומתם, אני דווקא גאה באופן שבו אנשי כוחות הביטחון, ממשלת ישראל ועם ישראל תפקדו במהלך השריפה. אופן ניהול המשבר עוד יילמד במשך שנים בבתי ספר למנהל עסקים.

אין שום מדינה בעולם שערוכה להתמודד עם שריפות יער בהיקף נרחב. הייתי לאחרונה ברוסיה, בעת השריפה הגדולה שם. שבועות לקח למעצמה הגדולה הזו לכבות את האש ומוסקבה כמעט שותקה מפעילות. כעבור זמן מה הייתי בסינגפור, ושם השמים היו שחורים מעשן שהגיע משריפה שהתרחשה באינדונזיה. ואילו כאן, בארץ "המפגרת" שלנו, לקח להתגבר על השריפה כארבעה ימים, כשברקע מנשבות רוחות עזות ועם תנאי קרקע קשים. שום ציוד כיבוי, גם לא כבאיות מודל 2010, יכול להתמודד עם אירוע כזה. השריפה עצמה, במנותק מארגון הכבאות , נוהלה מרגע שראש הממשלה נכנס לתמונה, תפס פיקוד וקבע שתי מטרות: אפס נפגעים וכיבוי האש.

כמות גדולה של בני אדם פונתה בסדר מופתי למקומות כינוס מסודרים, ולמרות שמדובר ב"עם ישראל החוכמולוג", הכול תיקתק. גם ארגון כוח כיבוי בינלאומי ראוי להצדעה, כשבאפס זמן גויס כוח עצום שהכריע את האש. ההבנה, במהירות שאין ברירה או בושה לפנות לעזרה, היא שהצילה את המצב. גם אם הייתה לנו טייסת לכיבוי אש, הרי שהיא לא הייתה מספיקה לאירוע. גם אם היו לנו שלושה או ארבעה מטוסים, עדיין היינו נזקקים לסיוע חוץ.

השימוש במטוסים יהיה אפסי, אחזקתם עולה הון עתק ולאחר מספר שנים יצטרכו להחליפם כי הם יתיישנו. גם יידרש צוות טייסים מיומן, וכטייס אעיד שנדרשים אימונים שוטפים כדי לשמור על רמה מקצועית. ומאין יבוא הכסף? לדעתי, חבל על הכסף ובעת הצורך יש לשכור מטוסים מאחרים.

הטענות כלפי הזנחת מערך הכיבוי על ידי הממשלה אינן מוצדקות. הממשלה הנוכחית דנה בנושא ואף קיבלה החלטות, אך חלקן לא יושמו. מניסיון, לא בגלל שרים, אלא בגלל הפקידים, שעושים כרוחם ולא מקיימים החלטות ממשלה.

השאלה היא, אם את המחיר צריך לשלם זה שבמקרה נמצא בתפקיד בעת התרחשות האירוע. האם אולמרט היה צריך לשלם את מחיר מחדלי חוסר הטיפול בחיזבאללה על ידי קודמיו? האם אלי ישי שעובר לינץ' תקשורתי צריך לשלם על מחדלי קודמיו בתפקיד? האם אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? העליהום על אלי ישי - איננו במקומו. ההזנחה היא רבת שנים, ודווקא ישי - על פי עדות נציב הכבאות עצמו - קידם את נושא הטיפול הכושל בכבאות יותר מרבים מקודמיו.

עם ישראל צריך לדעת, שלמדינה אין מענה לצונאמי, לרעידת אדמה, לדליקות ברבי קומות, להתמוטטות מצוקי קו החוף, לשיטפונות שחוזרים מידי שנה וגם לא לתאונות דרכים. כל אחד מאלו דורש השקעת משאבים שלא מצויים בידי המדינה.
הגוף היחיד בו המדינה משקיעה הון, למרות שברוב הזמן הוא לא מנצל את יכולותיו, זה בצה"ל. בניהול סיכונים מדרגים את הסיכונים לפי היקף נזקם וסיכויי התרחשותם, ויש להשקיע ולהתכונן לאלו שנמצאים בתחום האדום - דהיינו בעלי סבירות גבוהה ופוטנציאל נזק כבד.

כמומחה לניהול סיכונים, אמליץ להשקיע במניעת תאונות דרכים. הן חוזרות בתדירות גבוהה. מסכנות את כולנו וגובות מחיר מצטבר גבוה לאין שעור. האסון בשריפת היער הנוכחית הוא אסון האוטובוס ואלמלא הוא, יתכן שלא היו עוסקים בה כלל.

* גד פניני הוא מנכ"ל חברה לבקרה וניהול סיכונים ומרצה בכיר בבית הספר למינהל עסקים במרכז ללימודים אקדמיים