אשמים ואשמים פחות

1. שום ילד בן 14 אינו אשם בשריפה הנוראה בכרמל. גם אם יתברר שהילד העצור כעת אכן "הבריז" באותו בוקר מבית הספר, ואכן עישן את הנרגילה שהתחילה את השריפה, הרי לא הוא אשם שישראל אינה מחדירה באזרחיה תודעה של מניעת שריפות. לא הוא, או אנשי הכפר שבו הוא גר, שלחו אוטובוס מלא אנשים אל תוך מלכודת של להבות. ולא הוא, או העדה הדרוזית, אשמים שהשריפה הקטנה בעוספיה לא כובתה מיד.

הצורך, האנושי כל כך, למצוא אשמים בקטסטרופה - ילד, ממשלה, עיתונות שלא התריעה - נובע כנראה מן הפחד מפני אובדן שליטה. הרבה יותר נוח לחשוב שיכולנו למנוע את האסון מאשר להודות שלפעמים בני אדם אינם כי אם סטטיסטים חסרי אונים בסרט של מישהו אחר. הרבה פחות מפחיד לדרוש הפקת לקחים, ולקוות כי מעתה ואילך הכל יהיה בשליטתנו, מאשר להתמודד עם העובדה שלא על כל דבר יכולה בכלל להיות לנו שליטה. שעם כל הכבוד, איתני הטבע הם איתנים מאיתנו. ושאותם ארבעה יסודות שעליהם העולם מושתת - אדמה, מים, אוויר ואש - הם שמסוגלים פתאום לקום עלינו לכלותנו.

2. על פי סקר דעת קהל שערך לאחרונה מכון סטנלי גרינברג האמריקני לארגון "הפרויקט הישראלי", 58 אחוזים מן הפלשתינים בשטחי יו"ש ועזה מזדהים עם האמירה כי "זהו הזמן למאבק מזוין עם ישראל". 60 אחוזים, קרוב לשני שלישים מהאוכלוסייה הפלשתינית, מצהירים כי פתרון שתי המדינות רצוי, לדעתם, משום שאינו אלא שלב ביניים בדרך להקמתה של מדינה פלשתינית על כל שטחי מדינת ישראל. ובעוד 23 אחוזים בלבד מוכנים לקבל את האמירה כי "לישראל הזכות להתקיים כמולדתו של העם היהודי", שני שלישים בוחרים בהצהרה החלופית "על הפלשתינים לקבל בחזרה את כל קרקעות המדינה הפלשתינית שבין הירדן לים התיכון".

ישראל מעדיפה כנראה להתייחס לנתונים כאלה כאל גיצים מקומיים שאפשר לכבותם בנקל, ולא כאל מסרים שהאוכלוסייה הפלשתינית מקבלת לאורך שנים מכל מנהיגיה, כולל ממנהיגים שידם האחת לוחצת את ידי מנהיגינו בעוד ידם האחרת יוצקת על הגיצים האלה דלק ומטמיעה את "תורת השלבים" המסורתית בתודעה ובאורח החיים. ירדן, לעומת זאת, מבינה היטב את הסכנה שבמדינה פלשתינית. לכן בעוד ישראל מחזקת את אבו מאזן, כלומר מגבירה למעשה את כוחו של צבא חמאס, שאבו מאזן אינו אלא חייל פשוט שלו, מחדשת הממלכה ההאשמית את הקשרים שלה עם גורמים חיוביים בקרב האוכלוסייה הפלשתינית ביו"ש.

המלך עבדאללה איבד אמון ברשות הפלשתינית ובמוסדות אש"ף, מסבירים מנהיגים מוסלמים מקומיים. הוא יודע שלרשות הפלשתינית אין בסיס אמיתי ואין אחיזה משמעותית בשטח, ובמילים אחרות: הקמת מדינה פלשתינית ביו"ש פירושה, במצב הנוכחי, הקמת מדינת חמאס חמושה שתאיים גם על ירדן.

לא חייבים להגיע לאובדן שליטה ולחוסר אונים. אפשר מבעוד מועד לראות - כמו שרואה עבדאללה מלך ירדן וכמו שרואים, כפי שהתגלה בוויקיליקס, גם מנהיגי מצרים וסעודיה - כי חמאס הוא לשון אש ששולחת לכאן איראן, ושמי שיקים מדינה פלשתינית בלב הארץ, אלף מטוסי כיבוי מכל העולם לא יצליחו לכבות את השריפה שהרשלנות שלו תגרום כאן.

3. כמה נאור, ויפה, להזדעזע מגילוי הדעת שפירסמו אתמול 50 רבני ערים נגד השכרת דירות לערבים. השאלה היא אם המזדעזעים עצמם היו רוצים שאחוז הערבים המתגוררים בשכונתם ובעירם ילך ויעלה. ספק אם יש להם שכנים ערבים, ואם הם בכלל מכירים באופן אישי ולו משפחה ערבית אחת.

סביר יותר שהם זכרו, כשצפו בימים האחרונים בנזקי השריפה הגדולה, כי תושבי הכפר הערבי עין חוד הם בעצם תושביו המקוריים של כפר האמנים עין הוד, אשר גורשו מבתיהם במהלך מלחמת השחרור של ישראל. סביר שהם יודעים היטב מדוע נאלצה מדינת ישראל לבצע, עם הקמתה, חילופי אוכלוסין בינה לבין מדינות ערב, ושאי אפשר גם לנסות להקים ליהודים מדינה בלב אוקיינוס ערבי מוסלמי, וגם להתעלם מכך שהמדינה הזאת, מעצם הגדרתה במגילת העצמאות, היא קודם כל מדינה יהודית, ודמוקרטית.