פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרב עובדיה דווקא עלה על משהו

      בניגוד לטרוניות הטוקבקיסטים, עובדיה יוסף דייק כמעט לחלוטין כשדיבר על הקשר שבין שמירת השבת לשריפת יהודים. עם זאת, שגיאה הרת גורל בחישוב הסטטיסטי הובילה אותו למסקנה הפוכה מן המציאות

      בעידן הטוקבקים, קל מאד לדעת מה "מדליק" את הציבור. מאז אתמול, הידיעה שזוכה למספר התגובות הגדול ביותר בכל אתרי החדשות המובילים היא זו שעוסקת בדבריו של הרב עובדיה יוסף לגבי הקשר בין השריפה בכרמל לבין חילול שבת.

      קל להבין לנפשם של הנסערים מדברי הרב. ראשית, יש לכאורה חוסר רגישות באמירה כזו, בשעה שהנספים עדיין מוטלים לפנינו. שנית, יש משהו מקומם בכך שכל דכפין יכול להמציא חשבונות שמיים לפי משאלות ליבו, מבלי שניתן להוכיח את הדברים או להפריכם. כאשר מדובר במנהיג של תנועה פוליטית, מתעורר גם החשד שהאסון מנוצל לטובת עשיית נפשות.

      מצד שני, ראוי להביא בחשבון את זכויותיו הרבות של הדובר. הרב עובדיה הוא מענקי מחשבת ישראל בדורות האחרונים והוא חתום על פסגות רוחניות כמו ההיתר לנשים ללכת בלי גרביים והאישור לשחק בלגו בשבת (רק לילדים). כאשר הוגה דעות כזה מורה הלכה ברבים, שומה עלינו לבדוק את הדברים לעומקם, גם אם הם נשמעים מטופשים ופרימיטיביים. אין לנו אמנם הכלים לבדוק את המהלכים האלוהיים שהציתו את התבערה בעוספייה, אבל אפשר לסקור את ההסטוריה ולנסות למצוא בה קשר בין שמירת שבת לבין אש. למרבה ההפתעה ובניגוד לכל מיני דעות "נאורות", מסתבר שדווקא קיים קשר מובהק בין השתיים.

      ביקור פרס בסוכתו של הרב עובדיה יוסף (עומר מירון)
      אולי לימודי ליב"ה היו מסייעים לו להגיע למסקנה הנכונה. הרב יוסף (צילום: עומר מירון)

      שריפה, אחים, שריפה

      מאחר שתקצר היריעה מלכסות כאן את רבבות המקרים המתועדים שבהם אש ושבת נכרכו יחד, נביא רק כמה מקרים מייצגים מתולדות עם ישראל. ראשית, נזכיר את שריפת מחסני המזון בירושלים הנצורה בתקופת המרד הגדול נגד הרומאים. המציתים היו הקנאים הדתיים, שומרי השבת הנלהבים ביותר בקרב הנצורים בעיר. זמן לא רב אחר כך העלו הרומאים את העיר כולה באש ובכך שמו קץ למרד שהונהג בידי שומרי שבת אדוקים שסירבו לכל פשרה. נדלג יותר מאלף שנים קדימה, אל המאה ה-14. בעיר באזל בשוויץ, כונסה הקהילה היהודית כולה על אי קטן באמצע הנהר והועלתה באש, עד אחרון שומרי שבת בתוכה. באותן שנים, בסטרסבור הצרפתית, נשרפו שומרי השבת בבית הקברות שלהם. מאה שנים קודם לכן בחרו נשים יהודיות בגרמניה לקפוץ למדורות אש ובלבד שלא לעבור על דתן, הלא היא דת השבת.

      אם נחזור עוד מאתיים שנים אחורה, ניתקל בלהבות העולות מבתיהם של עשרות אלפי שומרי שבת נאמנים, לאורך המסלול של מסע הצלב הראשון. במאה השש עשרה נשרפו חיים אלפי אנוסים שהתעקשו לשמור את השבת בסתר. במאה ה-17, במאורעות ת"ח-ת"ט, עלו באש מאות כפרים ועיירות של שומרי שבת. עוד אלפים רבים מאד איכלה האש, באירופה ובארצות ערב, בעלילות דם ובפוגרומים, עד שדומה שלרגעים מסויימים בהסטוריה, חומר הבעירה הפופולרי ביותר בעולם היה תערובת של שומרי שבת, ספרי תורה ובתי כנסת.

      מסתבר איפוא שיש ממש באבחנתו של הרב עובדיה. אלפי אירועים לאורך אלפי שנים בוודאי אינם צירוף מקרים ונראה שסיכוייו של אדם למות באש עולים באופן דרמטי יחד עם נטייתו לשמור שבת. איפשהו בחישוב הסטטיסטי שגה הרב - אולי פתח סוגריים במקום הלא נכון או שחילק באפס - מה שהוביל אותו למסקנה הפוכה מן המציאות. אם מביאים בחשבון את גילו ואת העובדה שלא זכה ללימודי ליב"ה, הטעות הזו בוודאי נסלחת.