הסכנה הבאה – שריפה במגדל

השריפה הגדולה בכרמל רק הוכיחה את מה שהיה ידוע מזמן: מערך הכבאות בישראל נמצא בבעיה גדולה. במשך 20 החודשים בהם כיהנתי כשר הפנים (אפריל 2003-דצמבר 2004) פעלתי להשגת תקציבים עבור שרותי הכבאות. הייתי מודע לבעיית הכבאות, בין היתר, משום שעשור קודם לכן, נלכדה אשתי בשריפה בבניין של בנק לאומי בתל-אביב. הסולם הגבוה של כבאות תל-אביב היה בתיקון ומכונית הכיבוי הראשונה שהגיעה היתה מצויידת רק בסולם קטן שלא הגיע לקומה בו נלכדה. ברגע האחרון היא חולצה באמצעות סולם כבאים שהובא מגבעתיים. כבר אז הייתי מוטרד, ואני ממשיך להיות מוטרד היום, מהסכנה הגדולה האורבת בשל שריפה שעלולה לפרוץ מאחד המגדלים הגבוהים הנבנים כיום בישראל. למיטב הערכתי, שירותי הכבאות לא מצוידים בציוד מספק לגבי האפשרות של שריפה במגדל.

באשר לשריפות בשטחים פתוחים כמו השריפה בכרמל, בתקופה כהונתי כשר לא הובא לידיעתי מעולם הצורך להצטייד במטוסי כיבוי ייעודיים. העוסקים בכבאות במשרד חזרו ודיברו רק על המחסור בכבאים ובכלי כיבוי קרקעיים.

הלקח הברור של השריפה בכרמל הוא שעל מדינת ישראל להצטייד במספר כלי טיס גדולים שיכולים לתת מענה לשריפות בשטחים פתוחים אליהם לא ניתן להגיע בכלי רכב. היכולות כיום לגילוי שריפה באמצעות כלי טייס בלתי מאוישים, מל"טים, מזל"טים היא גדולה, וברור כי מטוס גדול יחסית אשר יטיל במהירות חומר מעכב בעירה בכמות גדולה ימנע את התפשטות האש. כמו שישראל מחזיקה חיל אויר למקרה שחלילה תפרוץ מלחמה, ישראל צריכה להחזיק צי קטן של מטוסי כיבוי למקרה שחלילה פורצת דליקה. במקביל יש לתת מענה דחוף, בלי לחכות לשינויים ארגוניים, לגבי הציוד הדרוש במקרה של שריפה במגדל.