בחנוכה עלתה לאוויר ההצגה המתוקשרת המבוססת על הסיפור הידוע "101 כלבים וגנבים". המופע עולה בשיתוף עם עמותת תנו לחיות לחיות, שאף קיימה יום אימוץ מתוקשר יחד עם כוכבי ההצגה. זו הפעם הראשונה שהצגה מסוג זה מוצגת בישראל. זו גם הפעם הראשונה שבהיכל התרבות בתל אביב יעלה מופע בהשתתפות כלבים, מאז איסור העירייה להציג בעיר מופעי בידור בהם מנוצלים בעלי חיים. איסור דומה קיים בבאר-שבע, וגם שם צפויה ההצגה לעלות.
עד שנת 2005 פעלו עמותות רבות להגנה על בעלי חיים נגד קרקסים המתעללים בחיות. בסופו של דבר התקבלה בכנסת החלטה נגד כניסה לארץ של מופעים בהשתתפות חיות בר, ומספר החלטות עירוניות לאסור בכלל כניסה של מופעים הכוללים בעלי חיים. באפריל השנה, עיריית תל אביב נכשלה באכיפת האיסור, כאשר הכנסת אישרה לקרקס החתולים ממוסקבה להופיע בתחומה אך זה לא עצר את הפעילים למחות נגד הקרקס, ולהסביר לציבור למה לא ללכת לצפות בו.
השאלה היא ברורה - מדוע תנו לחיות לחיות, שרק לפני חצי שנה נרתמו למאבק נגד קרקס החתולים, משתפים כעת פעולה עם מופע אחר, תוך בעיטה במאבק של 10 שנים? אמנם ייתכן שהכלבים לא סובלים במופע (על כך יורחב בהמשך), ובכול זאת אם עמותה הפועלת למען בעלי חיים נותנת בכבודה ובעצמה חותמת כשרות למופע עם בעלי חיים, הדבר נותן לגיטימציה מלאה למופעים נוספים, בהם בעלי חיים בהחלט סובלים מכליאה, בידוד, הרעבה ואלימות, ולנו לא תמיד יש דרך לדעת את זה.
האם יש בכלל יסוד סביר להניח שהכלבים לא עוברים התעללות במקרה הזה? מן הסתם, אף אחד לא יודה שהוא מתעלל בבעלי חיים, ואפילו יכחיש זאת בכול תוקף כך טען גם יורי קוקלצ'ב, מנהל קרקס החתולים, מה שלא הסתדר במיוחד עם תמונות החתולים בכלובים קטנים והמחשבה עליהם מטולטלים כך ממדינה למדינה. במקרה הזה, המידע היחיד שנמסר מתנו לחיות לחיות הוא שהכלבים הגיעו למופע כשהם כבר מאולפים. מרגישים שמסתירים מכם משהו? גם אנחנו.
ובכול זאת, ההצגה "101 כלבים וגנבים" כוללת לפחות סוג אחד של התעללות בבעלי חיים, גרוע מכול שיטת אילוף אלימה שהיא, מכיוון שמיליוני כלבים ברחבי העולם נפגעים ממנו: גם אם המסר שלה הוא נגד הריגת כלבים למטרת פרוותיהם, ההצגה מעודדת סחר בכלבים גזעיים.
כלבים גזעיים טופחו למטרות שונות לשימוש האדם תוך התעלמות מוחלטת מצרכיהם, וגם כאשר הם זוכים להגיע לחיים מלאים, הם לרוב סובלים מנכויות. כמו כל גזעי הכלבים הגדולים, כלבים דלמטיים סובלים מכאבי אגן כאשר הם במנוחה, ובנוסף קיימת אצלם נטייה לחירשות. עם זאת, אנשים ברחבי העולם ממשיכים להרביע כלבים גזעיים, פשוט כי זהו עסק משתלם. לא תמיד מדובר באנשים פרטיים, אלא לעתים בבעלי חוות מיוחדות, שמטרתם "לייצר" כמה שיותר כלבים ולחסוך בעלויות גידולם. הכלבים נמכרים באלפי דולרים לאנשים שפעמים רבות רואים בהם סמל סטטוס בלבד, וימשיכו לגרום להם ללדת צאצאים שעתידים לסבול מאותן נכויות בדיוק. במקרים רבים, חלק מהגורים לא נראים "גזעיים מספיק", והמגדלים נפטרים מהם. באותו זמן, המוני כלבים עזובים ממתינים במכלאות למצוא בית חם שיאמץ אותם, אך לא יזכו לכך, מכיוון שגורי כלבים גזעיים, שנולדו כתוצאה מהרבעה מכוונת, תפסו את מקומם.
בכול פעם שכלבים גזעיים "זוכים" לככב במדיה, עולה גם הביקוש להם. כך למשל קרה לכלבי קולי בעקבות הסרט "לאסי שובי הביתה", או לכלבי סן-ברנרד עם הסרט בטהובן. אפילו הסרט מוצאים את נמו, הנושא מסר חד וברור נגד סחר בדגים, רשם עלייה במכירת "דגי-ליצן". הסיפור עם כלבים דלמטיים אינו שונה, וכאשר יצאו הסרטים (המצויר והמצולם) של 101 כלבים וגנבים, עלה גם הביקוש לגזע הזה דבר שהתבטא תוך זמן קצר גם בנטישה המונית של אותם כלבים, מכיוון שכלבים דלמטיים רגילים מטבעם לרוץ במרחבים פתוחים ויש להם נטייה להרוס בתים.
מדוע תנו לחיות לחיות, המנהלת בית מחסה לכלבים וחתולים ורגישה מאוד לסבל שלהם, תתן חסות להצגה התומכת בניצול כלבים גזעיים, שגם היחס כלפיהם הוא אולי לא לגמריי אנושי? יש לקוות שהחוק והאיסורים העירוניים יעשו את שלהם הפעם לטובת הכלבים וידידיהם.
הערה: תנו לחיות לחיות פועלים רבות למען כלבים, והכותב מעריך אותם למרות מעידה חד-פעמית זו.