ביום שישי ניסה ראש הממשלה להציג לעולם חידוש מסעיר בתחום כיבוי השריפות: לא היערכות דקדקנית של שנים מראש, לא אגירת חומרים מתאימים, לא רכישת מטוסים (אף שנתניהו, לטענתו, הבין את חשיבות הכיבוי מהאוויר בביקורו ביוון באוגוסט האחרון - ולמרבה הצער השריפה לא התחשבה בכך), אלא חשיפה מוחלטת של עבודת ראש הממשלה לעין המצלמות. האיש שאובססיית החשאיות שלו נהפכה לאגדה מפטפט את עצמו לדעת: מורה בתקיפות לשר אהרונוביץ' לפנות אזרחים, מארח צלמים במסוקו, מחלק פקודות למזכירו הצבאי, מבקר פצועים ומלטף ילדים. אזרחים יקרים, אתם יכולים לישון בשקט. ג'וליאני הישראלי בשטח.
ההשוואה הכמעט מתבקשת לראש עיריית ניו יורק לשעבר, שנהפך לגיבור לאומי בעקבות תפקודו מעורר ההשראה עת קרסו מגדלי התאומים, היא אינטרס ברור של נתניהו. לפתע ירדה מסדר היום ההקפאה המעיקה, לאיש אין פנאי לעסוק בחיכוכים בלשכתו ובמעלליה של זוגתו, ותחת זאת הוא יכול להצטייר כמנהיג לאומי קר רוח, שמנווט את מדינתו בעת משבר. מרבית חצי האשמה מופנים בינתיים לעבר שר הפנים, אלי ישי. איש ש"ס הוא מטרה נוחה: ישי מצטייר בעיני הציבור החילוני כטפיל שגוזל את כספנו, מוקיע את חיים אמסלם הנאור ממפלגתו החשוכה ובוחש בעניינים פוליטיים במקום לעסוק בענייני משרדו ולקדם את שירותי הכבאות בישראל. אלא שלישי יש בוס. לא, אין הכוונה לעובדיה יוסף, אלא לראש הממשלה.
גם אם נתניהו כריזמטי, רגוע ומלא פאתוס מול המצלמה, אין פירוש הדבר שהוא משקיף חיצוני על האירוע. תפקידו בשתי הקדנציות שלו כראש ממשלה וגם כשר אוצר לשעבר היה להיערך לקטסטרופה מראש, בטח לאור אמונתו שישראל נועדה לחיות על חרבה. נתניהו ודובריו מנופפים בתגובתו המהירה ובזיהוי הצורך בסיוע אווירי, אבל הכנה מוקדמת הייתה מונעת את הצורך ברכבת האווירית המבישה, שנרשמת בפנקסי המדינות השכנות. כך שגם אם ראש הממשלה איננו בוש חסר האונים של הוריקן קתרינה, הוא בוודאי לא ג'וליאני של התאומים. גם אלף צילומים בפוזות מחמיאות לא יוכלו לכבות את אחריותו.
או שאולי כן. נתניהו יודע עם מי יש לו עסק. המצביע הישראלי לא מתעניין בפרטים הקטנים. מרבית המצביעים הפוטנציאליים זיפזפו כשנתקלו בכתבה על שביתת הכבאים באוגוסט-ספטמבר 2009. שריפות ענק קודמות, שלמרבה המזל לא עלו בנפגעים בנפש, כמעט לא משכו תשומת לב ציבורית. הנתונים על מספר הכבאים והכבאיות פשוט מתישים אותנו, במיוחד לאור עילגות הדוברים שמציגים את המצוקה. אנחנו מבינים הרבה יותר טוב מסרים קליטים ונגטיביים, שבוקעים מפיהם של אנשים פוטוגניים וכריזמטיים. מפלגה של פקידים חרוצים, שתצהיר מראש שענייני שלום וביטחון לא מעניינים אותה, ותעסוק רק בפרטים המשמימים שמרכיבים את חיי היום יום שלנו, החל מתקציבי הכבאות והמשטרה ועד לאותיות הזעירות ביותר בחוק ההסדרים, לא תעבור את אחוז החסימה.
כך שמעל לכל מילת ביקורת שמופנית לעבר נתניהו צריכה להתנוסס כוכבית, כי בוחריו אחראים למחדל לא פחות ממנו. הרוח והאש אולי לא מתרשמות מהשטיקים של נתניהו, אבל אנחנו כנראה הרבה יותר קלים להשגה.