כבאות בישראל – כרונולוגיה של מחדל

הכתובת, יאמרו כולם, הייתה על הקיר. אחרי כל פיגוע, אסון טבע או אסון היברידי, שבו משלב הטבע כוחות עם מעשי ידי אדם, אנחנו הולכים לקיר ומחפשים את אותה כתובת. במקרה של אסון הכרמל, שממדיו טרם הובהרו, החיפוש יהיה קצר מתמיד.

האש התפשטה, כילתה והרגה כי במדינת ישראל אין מספיק כבאים. גם אין מספיק כלי רכב וכלי טיס שיכולים לכבות שריפות. גם מערכות השליטה והבקרה בעייתיות, בלשון המעטה. הכתובת הזו כתובה על הקיר לפחות מאז שנת 2007, אז פרסם מבקר המדינה דוח שבדק את תפקודה של ישראל במלחמת לבנון השנייה.

הקביעות בדו"ח נחרצות וברורות ביותר. "אין בנציבות הכבאות מערכת ארצית של פיקוד ושליטה, ועל כן אין ביכולתה לגבש תמונת מצב כללית ולהגיע לשליטה מלאה על הפעלת משאבים - כוח אדם וציוד - הנדרשים במיוחד בעתות חירום" כך כותב המבקר. מצב חדש? לא באמת. "בעיית המבנה הארגוני והקשיים הנובעים ממנו ידועים לנוגעים בדבר זה כ-30 שנה" ממשיך מבקר המדינה. "ועדות שהוקמו משנת 1976 לבחינה המבנה הארגוני של שירותי הכבאות חזרו והמליצו להסב אותם לשירות כבאות ממלכתי אחיד, אולם המלצותיהן לא יושמו אף שחלקן אומץ על ידי הממשלה."

במילים אחרות, אין בישראל מערך כבאות ארצי ומכבי האש הם חלק מתאגידים של הרשויות המקומיות. הדבר מקשה על תיאום בין מכבי אש לבין עצמם, כמו גם על תיאום מול גופים חיצוניים כמו פיקוד העורף. והנה, קיבלנו חלק אחד מהכתובת שנמצאת על הקיר.

ומה באשר לאנשים? התקנים אמריקאים קובעים שעל כל 1000 תושבים צריך להיות כבאי אחד. אם בישראל היו פועלים על פי התקנים האלה, היו לנו כיום כשמונת אלפים כבאים במשרה מלאה. אבל בפועל, יש לנו קצת יותר מאלף. הכבאים עצמם מודעים לכך ובשנים האחרונות הם גם שבתו מספר פעמים, בדרישה להוסיף ציוד, תקציב, כוח אדם. אבל זה לא עזר.

כל התירוצים שנשמעים מאתמול, על כך שאין מספיק חומרי כיבוי ושאין מטוסים המסוגלים להנחית את כמויות המים הנדרשות, הם לא יותר מהיסטוריה שחוזרת על עצמה. רק במאי השנה ראינו שריפות ענק בצפון, לא מאוד רחוק מהמקומות שנשרפו היום. האם בחודשים שעברו מאז, הוכן צפון הארץ להתמודדות עם אירוע כזה? התשובה לפניכם. ואם אתם בחיפה, אתם לא רק תראו אותה, אלא גם תריחו.