היום אירע בישראל אסון בקנה מידה לאומי. אסון טבע. מקום פסטורלי כמו יערות הכרמל, על מגוון הצמחייה ובעלי החיים השוכנים בתוכו עלה, ועדיין עולה, באש. בשלב זה אי אפשר בכלל לצפות את הסוף.
אך כל הנ"ל מתגמד מול האסון האנושי, מול המוות האלים שפקד את משפחת השב"ס. אוטובוס ובתוכו עשרות צוערים ומדריכים שהיו בדרכם לפנות את כלא דמון מדייריו, נסע בכביש הצר במעלה הכרמל כשלפתע נקלע לעשן סמיך ושריפה עזה. האוטובוס ניסה לחזור על עקבותיו, אולם הנהג איבד ככל הנראה שליטה בגלל השריפה והתנגש בעץ. האוטובוס התלקח מיידית ולא הותיר כל סיכוי - ולו הפעוט ביותר - לצוערים ולמדריכיהם להיחלץ. כל יושבי האוטובוס נספו למעט שלושה שהצליחו להיחלץ בעור שיניהם.
בעברי, לפני שמוניתי לחבר כנסת, שירתתי במשטרה כמפקד מרחב ירושלים ומרחב ירקון וכראש אגף משאבי אנוש. לאחר מכן, זכיתי להיות נציב שירות בתי הסוהר. כמי ששירת בתפקידים אלה, אני מכיר היטב ומקרוב את העבודה הסיזיפית והקשה איתה מתמודדים יומם ולילה אנשי כוחות הביטחון וההצלה אשר מחרפים נפשם לעיתים קרובות כדי לנסות להציל חיי אדם ולשמור על הביטחון.
הפעם אנחנו אלה שזקוקים לסיוע
היום כחבר כנסת וכיושב ראש השדולה למען השוטרים, הסוהרים ובני משפחותיהם, אני עושה ואמשיך לעשות כמיטב יכולתי כדי לשפר את תנאיהם ולהקל על חייהם. אתפלא אם הממשלה הופתעה ממימדי האסון. כבר שנים רבות מתריעים על המצב העגום של מערכות כיבוי האש. חבל מאוד שנדרש אסון כל כך טרגי כדי להזרים תקציבים למכבי האש על מנת להתאימה לרמה הנדרשת במדינה מערבית. מבחינתי אעשה כל אשר ביכולתי על מנת שיופקו הלקחים הדרושים.
לצערי קטונתי מלנבא כיצד יסתיים האסון הזה אשר כבר עם תחילתו גבה חיי אדם רבים. כולי תקווה שהסיוע שנמצא בדרכו ממדינות ידידות, יסייע בידנו להתגבר על הטרגדיה העצומה הזאת. ישראל ידועה כמדינה שעוזרת בלי להרהר פעמיים למדינות שאסונות טבע פוקדים אותן. די אם ניזכר ברעידת האדמה בתורכיה ובאסון בהאיטי שבה עד היום נמצאים שוטרי משטרת ישראל. כיום אנחנו אלה שזקוקים לסיוע ואני מקווה שהסיוע אכן יגיע ובהקדם.
ליבי עם משפחות הנספים באסון השריפה היום בכרמל, ומשתתף בצערם וגם בצער משפחת השב"ס שהייתי חלק ממנה זמן לא מבוטל ועד היום אני קשור אליהם בנימי נפשי. אני מבכה את הנספים ומחזק את ידי משפחותיהם בכל ליבי וכן מחזק את ידי הנפגעים ובני משפחותיהם ומאחל להם החלמה מהירה.