"טוב למות בעד ארצנו", המשפט הקאנוני המצוטט מפיו של יוסף טרומפלדור, חרוט בזיכרון הלאומי כבר 90 שנה, אך מסתבר שההערצה לגיבורי הקרב בתל חי קיבלה מימדים חסרי תקדים עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. בימים הקרובים יוצג לראשונה לקהל הרחב ספר המבקרים באתר, שהחל להיכתב ארבע שנים אחרי הקרב המפורסם של טרומפלדור וחבריו, וממנו עולה שכבר אז חצר תל חי הפכה מקום עלייה לרגל, אתר מועדף לטיולי בתי הספר ותנועות הנוער החלוציות.
תזכורת קצרה למה שאירע בי"א באדר התר"פ, (1.3.1920), שמאז הפך למיתוס: קבוצת בדואים, בראשות כאמיל אפנדי, ביקשה להיכנס ליישוב החלוצי והקטן תל חי ולחפש במקום חיילים צרפתיים. טרומפלדור וחבריו אישרו לבודדים להיכנס, אך במהרה החל קרב יריות, שנמשך מספר שעות. בסיום הקרב, נטשו הבדואים את המקום, אך המגנים היהודים ספגו שמונה אבדות, בהם גם טרומפלדור. 30 המתיישבים שנותרו התפנו עם רדת הערב לכפר גלעדי הסמוך. טרומפלדור, גיבור מלחמת רוסיה-יפן (בה איבד את ידו), נשלח על ידי ישראל שוחט לסייע בהגנה על תל חי, ובסך הכל שהה ביישוב חודשיים וחצי, אך בזכות המשפט שאמר ברגעיו האחרונים, הפך לגיבור הגדול של הקרב.
"הנני עומד כאן בפעם הראשונה ורטט של קדושה תוקפני למראה החצר, שבו נלחמו גיבורי הגליל את מלחמתם הקדושה", כתב אברהם סובל, בי"ט באב התרפ"ה (1925). "קול דמו טרומפלדור צועקים אלינו מן האדמה 'גאולה תתונו לארץ'", כתבו תלמידי בית הספר העירוני בטבריה בביקורם במקום ביולי 1924.
ספר המבקרים, שנכתב במשך ארבע שנים מ-1924 ועד 1928, מסכם את רשמיהם של המבקרים שבאו לראות במו עיניהם היכן התרחש קרב הגבורה של גיבורי תל חי. לאחר שנחתם, הוא נותר במקום עד שנות החמישים, אך ספר מבקרים חדש החל להיכתב רק ב-1967. כך, נותר הספר הבודד זיכרון יחיד מאותה תקופה, המספק הצצה למיתוס בתחילת דרכו.
בדרך לחרמון, קופצים לתל חי
"זה היה אתר עלייה לרגל. בדרך לחרמון או כל ביקור בצפון", אומרת מנהלת מוזיאון חצר תל חי, טלי פיגלסון. "משפחות החללים הגיעו לראות איפה היה הקרב. אנשים פשוט עלו לרגל למקום, חלקם גם חזרו אחר כך לאירופה ונספו בשואה. אמנם, התיירות לא הייתה מפותחת אז, אבל מי שעלה לארץ ישראל ערך טיול לפני שהוא התיישב בה". גם עדנה שוחט, ארכיונאית חצר תל חי, מתרגשת מהספר: "צריך לזכור שהדרך מירושלים לתל חי ארכה שלושה ימים ואנשים טיילו את הארץ ברגל. אתר חצר תל חי לא היה באותה תקופה מקום מסודר למבקרים אלא חצר חקלאית שבה היה גם חדר ובו ספר שהמבקרים רשמו את רשמיהם".
תשעים שנה אחרי הקרב, ואחרי ששופץ המוזיאון החליטו בהנהלת המוזיאון לסרוק את ספר המבקרים ולהציג אותו לציבור הרחב. "עד עכשיו לא היה מקום ראוי", מספרת פיגלסון. "כעת כשהמוזיאון עבר שיפוץ ורובו הפך למוצגי מולטימדיה יש מקום ראוי גם לספר. כעת הוא יהיה במקום מרכזי כי יש בו דברים בלתי רגילים שמספרים את חשיבות המקום".
טובה אשבל, חברת קבוצת גורדוניה, שביקרה בחצר תל חי באדר תרפ"ו (1926), הבינה גם היא את חשיבות המקום. "כמה שחלמתי וחשבתי תמיד על אחי ואחיותי שנפלו חללים בלחתם (הטעות במקור, ע"א) להגן על אדמתם", כתבה בספר המבקרים, "אף פעם לא הרגשתי את אותה הרגשה כמו שמרגישה הנני בזמן שאני נצבה חיה לפני פסלם. הה!... כמה קדושים לי הרגעים האלו וכמה קדושות הנשמות שנמצאו בגלויות הלוו. עלינו תמיד לשאוף להדמות אליהם".
והיה גם מי שלא חסך שבטו בביקורת על אופן אחזקת המקום. "עזוב הוא המקום והסביבה שבו נהרג יוסף טרומפלדור וחבריו. מעשיהם ראויים לשיפור המקום והסביבה. בואו המוני הנוער ועשו זאת כי מרצנו הלאומי הוא שמסוגל וצריך למלא זאת", חניך ארץ ישראלי, שרגא אוסרזון. יום א' לסוכות תרפ"ח.
הפוליטיקה הגלילית, או תל חי נגד כפר גלעדי
לא רק בספר המבקרים מסתתרים הפתעות וסודות: על המתיחות ההיסטורית בין כפר גלעדי לתל חי מסרבים בגליל לדבר עד היום. בין שני הקיבוצים השכנים היתה יריבות אידיאולוגית קשה: הראשונים השתייכו לתנועת פועלי ציון והאחרונים לפועל הצעיר. אחרי הקרב הקטלני, נקברו שמונת ההרוגים בכפר גלעדי ובמשך ארבע שנים נאבקו חברי תל חי על העברת הגופות לבית עלמין אצלם ביישוב. הקרע היה עמוק כל כך שעדויות מספרות על אלימות בין שני חברי הקיבוצים במהלך האזכרות שנערכו לחללים. חברי כפר גלעדי, מצדם, הצניעו את דבר הקרב ולא רצו שהתהילה תלך לקיבוץ השכן .ב-1924 הושגה פשרה והוקם בית עלמין החדש באמצע הדרך בין הקיבוצים, במקום בו הוא ממוקם היום, וב-1934 הוקם פסל האריה השואג והוצב במקום. דבר נוסף שגרם למנהיגי היישוב לפאר את תל חי היתה הקמת תנועת בית"ר על ידי זאב זבוטינסקי שקרא לה על שמו של טרומפלדור. עכשיו, עם הצגת ספר המבקרים, אולי גם על זה יתחילו לדבר.