לפני כמה עשרות שנים שורר המשורר: "מר פלפולי עורך דין, מר בלעמי עורך דין, אנו מאותו המין... אם אתה נבל ותיק, פרקליטך יבנה לו בית". כשנתן אלתרמן כתב את הדברים, הוא בוודאי לא התכוון לפרקליטי המדינה ששביתתם נכנסת לשבוע השלישי שלה. אף שמבחינת התנאים בשירות המדינה הפרקליטים לא נמצאים בתחתית סולם השכר, גם החרוצים שבהם, ובוודאי המתחילים שבהם, אינם יכולים לבנות בית משכר עבודתם. בקושי דירת שיכון קטנה, וגם זאת עם משכנתא. השוואת תנאיהם לחבריהם שבשוק הפרטי היא אפילו לא בגדר חלום. אך לפחות יש לתת להם את הכלים הבסיסיים לעבודה. ולא מדובר רק על כסף אלא גם על ביטוי של הערכה לעושים במלאכת הציבור באמונה ובמסירות.
כמו בכל מערכת גדולה, גם ביניהם יש טובים יותר ופחות, חרוצים יותר ופחות, אך רובם ככולם של הפרקליטים בשירות המדינה עושים מלאכתם נאמנה, לרוב בתנאים תת?אנושיים. די לבקר במשרדי הפרקליטות בירושלים או בתל אביב, שלא לדבר על ערי השדה, כדי לגלות כיצד חבורה של משפטנים מוכשרים, רבים מהם מן המעלה הראשונה, שהיו יכולים בקלות למצוא להם "ג'ובים" עתירי ממון ותנאים מפנקים בשוק הפרטי, נדחסת בחדרונים קטנטנים, כשערימות של תיקים חוצצות בין איש למשנהו. כל מתמחה מתחיל במשרד תל?אביבי גדול זוכה לתנאים משופרים בהרבה. שירותי המזכירות משותפים לעשרות פרקליטים, ועל החזרי נסיעות ודלק אין מה לדבר.
הפרקליטים אינם משרתים את עצמם, הם משרתים ומייצגים אותנו. כאשר הם מנהלים הליכים פליליים בשם המדינה, הם מסייעים להפוך את חיינו לטובים יותר, בטוחים יותר, נקיים יותר ומושחתים פחות. כך גם כאשר הם נאבקים, לעיתים בחירוף נפש, משל היה זה כספם האישי, מול עורכי דין עתירי ממון וכוח עזר, על הצלת מיליוני שקלים לטובת הקופה הציבורית.
עצימת עיניים
רבים מהם עושים לילות כימים בניסיון האינסופי להתגבר על ערימות התיקים שרק הולכות וגובהות מיום ליום. למרות הדימוי הציבורי בדבר תנאי העבודה הנוחים שלהם, רבים מהם נוטלים עימם עבודה הביתה כדי שיוכלו להגיע מוכנים לדיון שמתקיים ביום המחרת בבית המשפט. אכן, לא כל החלטות הפרקליטות נושאות חן בעיני הציבור, וטוב שכך. פרקליטות שמוצאת יותר מדי חן בעיני שועי העם שאותם היא מעמידה לדין בעוון מירמה או שחיתות, פרקליטות ש"מסתדרת" טוב מדי עם טייקונים ומשקשקי שקשוקות למיניהן, צריכה להדאיג כל מי ששלטון החוק וטוהר המידות בשירות הציבורי יקרים בעיניו.
גם הפרקליטים אינם משוחררים מעולה של הביקורת, וגם הם צריכים לעמוד למבחן הציבור בכל יום. אך ההתעלמות המופגנת של ראשי האוצר משביתתם, ועצימת העיניים של מנהיגי המדינה מהנזקים ששביתה זו גוררת עימה, הן סימפטום ליחסה של החברה לשומרי הסף שלה. לרגע נדמה שלא באמת אכפת למישהו שחשודים באונס ובשוד משתחררים, ושסוחרי נשים בזויים ממשיכים לעשות מלאכתם באין מפריע.
יש לפעול מיד לחידוש המשא ומתן עם הפרקליטים השובתים כדי להשיבם לעבודתם, ובד בבד למצוא את הפתרון שייתן מענה הן לפעילותה התקינה של הפרקליטות, הן לצורכי המשק ולשמירה על מסגרות השכר בשירות הציבורי.