נראה כי בהקשר המזרח?תיכוני בולטות שלוש עובדות חשובות הנובעות מגל ההדלפות הנוכחי. הראשונה: את מדינות ערב מעניין האיום האירני עשרות מונים מאשר מעניינת הבעיה הפלסטינית. הטיעון כי למען השגת חזית אחידה נגד אירן יש לגייס את מדינות ערב באמצעות הסכם עם הפלסטינים או ויתור ישראלי גדול, אינו עומד במבחן המסמכים. איש ממנהיגי ערב לא הזכיר ולו פעם את הקשר הזה, ולעומת זאת הם מדגישים את הצורך החיוני לטפל באירן, גם בכוח צבאי.
"אין סודות גדולים"
העובדה השנייה: האמריקנים מודעים להיסחפות של טורקיה למחוזות האיסלם הרדיקלי. הם מבינים שמנהיגותה הנוכחית של טורקיה היא בעלת אידיאולוגיה של האחים המוסלמים, שאינה רחוקה מתפיסת העולם של חמאס. הניסיון להחזירה למוטב על ידי מחוות כאלה ואחרות נראה לא ריאלי, שלא לומר מגוחך. והעובדה השלישית: ישראל הזהירה את העולם ואת ארה"ב מפני אירן לפני שנים רבות, לפי המסמכים כבר ב?1993. מי שלקו בהבנה ולא ראו את המציאות, או לפחות סירבו להתייצב מולה, היו האירופאים והאמריקנים. הערות ביקורתיות, כאילו המודיעין הישראלי מציג מצג שווא או לפחות מוגזם באשר ללוח הזמנים של התממשות האיום, נובעות מחוסר הבנה ומאי הכרת האופן שבו נכון להעריך התקדמותו של פרויקט טכנולוגי, בטרם נעשו מאמצים לעכב אותו.
אין לישראל במה להתבייש על מה שדלף עד כה. תמונת המודיעין שהוצגה למקבלי ההחלטות במדינה תואמת במידה רבה את הדברים העולים במפורש, או במובלע, מהמסמכים. לאכזבת העוסקים בענייני המזרח התיכון, אין שום סודות גדולים בחומר שפורסם (יש להגביל את האמירה הזאת, משום שרוב המסמכים עתידים להתפרסם בעתיד הקרוב, ואין לדעת מה הם צופנים בחובם).
ומילה לסיום בענייני מודיעין. תודה לראש המוסד היוצא, מאיר דגן, על פעילותו הטובה, וברכות ואיחולי הצלחה לאדם שראוי להחליפו - תמיר פרדו.