וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נזק מינימלי, אם בכלל

דן מרגלית

29.11.2010 / 7:45

ישראל יוצאת יבשה מן הגל הראשון של ההדלפה הגדולה בהיסטוריה. אמנם ייתכן שצפויה לה מבוכה או בושת פנים ב?3,000 המסמכים שבהם היא נזכרת וטרם פורסמו באתר ויקיליקס ובעיתונים "ניו יורק טיימס", "גרדיאן" ו"דר שפיגל", אבל לפי שעה הכל סביר.

אהוד ברק שירטט את לוח הזמנים הנחוץ להלום במיזם הגרעין האירני. אחרי סוף 2010 יהיה קשה במיוחד לפגוע בו, ובינתיים צריכה ישראל לפצצות חודרות בונקר, ולמסירתן לישראל בצנעה.
גם הניתוח של ראש המוסד מאיר דגן סביר. אם אפשר לגייס את הכוחות הדמוקרטיים והמיעוטים להפיל את המשטר ההיטלראי של מחמוד אחמדינג'ד - כך מכנים אותו האמריקנים - אסור להחמיץ את ההזדמנות.

יש עידוד בעובדה שמדינות ערב שבהן מעוגנים האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון, ובראשן ערב הסעודית, מצפות מוושינגטון לשים קץ לאיום הגרעיני מטהרן. אך אין ביטחון שג'ורג' וו, בוש היה מעז, ואין ספק כי ברק אובמה "צהוב" לאפשרות כזו. אם קואליציה?בפועל ישראלית?סעודית?מצרית אינה מספיקה להניע את ארה"ב - מה נותר מכוחה של מעצמת העל?

אפשר שהמבוכה תתפרסם בימים הקרובים. אפשר שלא. בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן וברק ייאלצו להמתין במצב של כוננות ספיגה לפרסום בימים הקרובים. לא בגלל עלבונות אלא מפני שמשרדי חוץ ומוסדות ביון נוהגים לשרטט דיוקנאות של אישים במדינות אחרות, ידידותיים כיריבים. לא ברור מה נכתב עליהם, אם בכלל.

אך במסמכים שכבר פורסמו נכללו הערות אישיות ותיאורים קשים כלפי המנהיגים בצרפת, איטליה, רוסיה, לוב, גרמניה, וכמובן אירן. לא דיוקנאות אלא גידופים. זו הדיפלומטיה המודרנית.

לא הכל במסמכים

פעם, לכל אורכה של המאה ה?20, לימדו ותיקי משרד החוץ האמריקני את הצוערים כי בכותבם מסמך או מברק אל השגרירות או ממנה, עליהם להקפיד בניסוחו, שכן בעוד 50 שנים יודפס ב"ניו יורק טיימס". דיפלומטים נשאו את הכלל בליבם, ואכן הכתיבה היתה מזוככת ומדודה ושקולה. היוהרה וגסות הרוח, ולעיתים אפילו הערות אנטישמיות, צומצמו להתבטאויות בעל פה. לעיתים גם בפרוטוקולים. לא במסמכים חתומים.

כמה מן המסמכים האלה זכו לתהילה ונלמדו באקדמיה המערבית. המפורסם שבהם נחתם בשם "X" על ידי ג'ורג קאנאן, שהפך לאגדה בשירות החוץ של ארה"ב. הוא שיגר מהשגרירות במוסקבה את המסמך שהפך לתפיסת העולם של ממשלותיו בעידן המלחמה הקרה עם בריה"מ. ממנו נולדה "הבלימה" של הסובייטים. אך אין באלפי המילים שכתב אפילו רמז לחספוס העולה ממסמכי אתר השערוריות ויקיליקס.

נסיכים בעירום? שיכורים? היטלרים? רוויי זימה? אילו הקדים האינטרנט את גיחתו לחיים המודרניים בכמה עשרות שנים לא היה לאתר ויקיליקס חומר מרתק רווי רכילות להפיץ בין צרכניו.

התקשורת המודרנית איפשרה לקדם את הדמוקרטיה ולממש את זכות הציבור לדעת. הנגישות אל חומר סודי ותככים אפלים הפכה קלה יותר. גם נוח יותר לגנוב את הסודות. מספיקה ענת קם אחת, בעברית ובאנגלית ובסינית, כדי להביך ממשלות וצבאות שלמים.

אלא שיש לכך מחיר כבד. פריצה כה בוטה לסודות הדיפלומטיה עתידה להחליש את הדמוקרטיה. היא תגרום לדיפלומטים מקצועיים לוותר על הדיווח בכתב ולהישען יותר על שיחות בעל פה, שאינן נושאות את חתימתם של הדוברים. בהיעדר חתימה נחלשת גם האחריות.

מוקדם להעריך מהם נזקי הפרסום אמש. בעיה אחת היא תוכן הדברים וחשיפת הסודות כמו פצצות חודרות בונקר שביקשה ישראל (אם כי הדבר פורסם בזמנו). בעיה אחרת היא העלבת מנהיגים ידידותיים.

הדבר יכול להעיב על היחסים, אך הנזק להם בין מדינות ידידותיות יהיה מצומצם מכפי שחוששים. שכן כל מנהיג יודע או חושש כי גם הדיפלומטים בשירות החוץ במדינתו כותבים בלשון גסה ובלתי עדינה, ולא אכפת להם כיצד יצוטטו ב"ניו יורק טיימס" בעוד שנים רבות, ואולי אפילו באתר אינטרנט פיראטי בעתיד הקרוב. רק שיאייתו את שמם נכון.

  • עוד באותו נושא:
  • ויקיליקס

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully