וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סוריה, לבנון וישראל: מה הלאה?

זלמן שובל

28.11.2010 / 7:16

משאל עם והצבעה פרלמנטרית - שניהם לגיטימיים במשטרים דמוקרטיים. לשניהם יתרונות ומגרעות, אך השאלה היא אם נושא הגולן הוא פתח או סגר בפני סיכויי השלום עם סוריה.

הרצון להגיע להסכם עם דמשק, נוסף על הכמיהה הכללית לשלום, מאפיין במיוחד גורמים במערכת הביטחון המאמינים שתקדים מצרים, שהניב 30 שנות אי לוחמה חרף שלוש מלחמות ושתי אינתיפאדות, יכול לחזור על עצמו גם לגבי סוריה.

ברם, ההשוואה לוקה בחסר. למצרים, פרט לתקופת החלומות הפאן?ערביים של נאצר, לא היה ניגוד אינטרסים יסודי עם ישראל. סאדאת הבין, ובייחוד אחרי מלחמת יום כיפור, ששלום יחזק את מצרים באזור ובעולם. לעומת זאת, סוריה, שבעיני עצמה היא התגלמות הלאומיות הערבית, אינה מעוניינת ביחסי שלום עם ישראל, ובוודאי לא אם הדבר כרוך בוויתורים מצידה. אדרבה, היא רואה בעצם העלאת אפשרות השלום ויתור.

מניע שלילי נוסף נובע מכך שהמיעוט העלאווי השולט בסוריה משוכנע שהוא חייב להוכיח את מוסלמיותו ואת ערביותו, כולל באמצעות המשך הקו הבלתי מתפשר כלפי ישראל.

למרות זאת, כמעט כל ממשלות ישראל, מימין או משמאל, ניסו לבדוק אם לא ניתן בכל זאת לפרוץ את מחסום השלילה הסורי. רבין מסר לידי האמריקנים את ה"פיקדון" הידוע (כלומר, נכונות לנטישת הגולן תמורת הסכם שלום וסידורי ביטחון) ולא הבין שלפי המושגים הסוריים, הפיקדון חולט ברגע נתינתו.

עיקשות הסורים

אחד הצעדים החשובים שנתניהו נקט ב?1996 היה לדרוש מהאמריקנים את החזרת ה"פיקדון" - אך גם ניסיונותיו שלו לפתוח בתהליך עם סוריה נכשלו בגלל עיקשות הסורים; לברק, שהיה מוכן ללכת כברת דרך נוספת, התברר שהסורים אינם מוכנים לשום פשרה, ועומדים על דרישתם שהאזורים שהשתלטו עליהם בניגוד לחוק הבינלאומי, כולל החוף המזרחי של הכנרת, יוחזרו לידיהם.

שרון אף לא ניסה - ואילו אולמרט, שהיה כנראה מוכן להרחיק לכת מכולם, לא קירב את השלום עם הסורים, אך הצליח להרחיק את הטורקים...

במזרח התיכון משחקים, כידוע, הרבה שקרים ותיאוריות מופרכות, וכך גם השתרשה המנטרה כאילו החזרת הגולן היא המפתח לשלום ולשינוי יסודי באזור כולו. לכאורה זה שינוי שבעקבותיו תסכים דמשק להתנתק מטהרן, תפסיק לבחוש בלבנון, תסלק את המפקדות הטרוריסטיות משטחה ותהפוך לחברה בגוש הפרו מערבי. אלא שאף לא אחת מההנחות עומדת במבחן המציאות.

מה לא עשה אובאמה כדי לקרב אליו את סוריה? מינה שגריר אמריקני ראשון מאז 2005, שיגר אליו דיפלומטים בכירים, הסיר מגבלות כלכליות. והתוצאה? קלינטון הודתה בשבוע שעבר ש"התנהגותה של סוריה לא ענתה על התקוות והציפיות של אמריקה". ההודאה בטעות לא יכלה למחוק את ההישגים שסוריה רשמה לעצמה בינתיים: יחסיה עם יתר מדינות ערב, כולל סעודיה, תוקנו; מעמדה בלבנון, נכון לעכשיו, שוקם; היא זכתה לעמדת השפעה בעיראק - וכל זה בלי שייווצר ולו הסדק הדק ביותר ביחסיה הקרובים עם איראן, או בקשרים ההדוקים שלה עם חיזבאללה, עם חמאס ועם ארגוני טרור אחרים. גם יחסיה המתהדקים עם טורקיה, ההופכת יותר ויותר למרכז של פעילות פונדמנטליסטית סונית, מסייעים לאסד לביצור מעמדו האזורי והפנימי כאחד.

זאת ועוד, אילולא מה שהביון האמריקני אישר בינתיים כמבצע ישראלי, סוריה היתה ממשיכה במאמץ לפתח נשק גרעיני. כל זה מאשרר את מה שג'קסון דיל, העורך לענייני חוץ של ה"וושינגטון פוסט" הגדיר כ"היעדר מוחלט של גישה אסטרטגית כוללת מצד הממשל". המבחן הבא יבוא עם פרסום מסקנות ועדת החקירה הבינלאומית לרצח אל?חרירי. כפי שנמסר, מסקנות אלה יצביעו באופן חד?משמעי על אשמת חיזבאללה, על ידה הארוכה של איראן ועל גורמים לבנוניים אחרים הסרים למרותה של סוריה.

האם תצליח דמשק לטשטש את אשמתה? האם מדינות ערביות אחרות יעמדו לצידה? האם יפרוץ תוהו ובוהו מוחלט בלבנון? האם תתערב איראן באופן פעיל? התשובות לכל השאלות האלה יעמידו במבחן קריטי את המדיניות המזרח?תיכונית של אמריקה - ובה בעת ישליכו על מצבה המדיני ועל ביטחונה של ישראל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully