ימים אלה הם ימים שחורים לעיתונות בישראל. ימים שבהם התקשורת לסוגיה - עיתונים ותקשורת אלקטרונית - איבדה את המידתיות ואימצה בחום רב את מידת ההפלגה. חייזר כי ינחת בישראל, ירים גבות, אם יש לו כאלה, וישאל את עצמו ואת ראשון אזרחי ישראל, שעימו ייפגש: "מה קורה כאן? האם נפלתם על הראש?".
לילות כימים, בוקר, צהריים וערב, דשים עיתונאים רציניים, לפחות בעיני עצמם, בכל מעשי המיטה של גברים ונשים ששמותיהם הפרטיים נדפסים, ברובם, לפי האות הראשונה של השם. וכבר אפשר להתבדח: איזה מזל ששום אישה ששמה הפרטי הוא זיוה או זהבה, לא הצטרפה לשלישייה בחדר המלון בהרצליה פיתוח. איזה צחוקים היו עושים הכל.
כן, גם אני הייתי מחליט לשדר בשידור חי את הנאום לאומה של ד"ר אינס. האם ברירה אחרת עמדה בפני מקבלי ההחלטות? הרי קדמה לנאום לאומה שלה מערכת משוכללת של הכשרת הלבבות, בניית מתח, והכל על ידי התקשורת שהיתה חייבת לספק את יצר המציצנות. את היצר הזה ליבתה התקשורת בעצמה, ולכן לא היתה ברירה אחרת. ללא שידור ישיר, העם היה מתקומם! הרי עיתונים צריך למכור, והתחרות בין ערוצי הטלוויזיה המסחריים היא ממש בנפשותיהם של ראשי המערכות. הלוא מדובר ביחסי מין בצמרת המשטרה, הנחשפים לעין כל. "לא היו לי יחסים מיניים עם אותה אישה", נזכרנו באמירה הנחרצת שבוטאה לא על ידי קצין משטרה, בכיר ככל שיהיה, אלא על ידי נשיא ארה"ב, לפני כמה שנים. וכך הוכחנו שוב כי אנו זנב למעצמה החשובה.
חברה בכנסת הבאה
אלא שבמדינה ההיא עושים זאת בבית הלבן, ואצלנו, באורח מהוגן יותר, בחדר במלון. ואין להוציא מכלל אפשרות כי עוד נראה את ד"ר אינס כחברה בכנסת הבאה.
אלא שבזמן העיסוק בד"ר אינס, שמינית - ואפילו פחות מכך - מהדיווחים, הפרשנויות והניחושים שיוחדו לחדרי המיטות של צמרת המשטרה לא יוחדו לנאום אחר, נאום שנישא אך שעות אחדות לפני הנאום לאומה של ד"ר אינס. וזה קרה לא כל כך הרחק מכאן. הדובר, ולא הדוברת, לא נשא את נאומו בעברית אלא בטורקית, שפה קצת פחות מובנת. מדינה כמעט?שכנה שלנו, טורקיה, איימה לראשונה להשתמש בצבאה נגד ישראל. ראש ממשלתה ארדואן הצהיר במהלך ביקורו בלבנון כי טורקיה "תשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה אם ישראל תגיע לעימות צבאי נוסף בלבנון או ברצועת עזה".
את הדברים האלה אומר מנהיגה של מדינה שהיא חברה, עם ארה"ב, בברית נאט"ו. אלו דברים חסרי תקדים, גם ביחסיה המסלימים של ישראל עם טורקיה. והיה כי תיאלץ ישראל להשמיד, כאמצעי מנע, את עשרות אלפי הטילים של חיזבאללה המכוונים לשטחה, המטכ"ל של צה"ל יהיה חייב להביא בחשבון, במקרה זה, אפשרות של עימות צבאי גם עם טורקיה, מדינה שהיא מעצמה צבאית.
הלוא זהו דבר האיום המפורש של ארדואן, שעבר לראשונה מלשון של הסלמה מדינית כלפי ישראל ללשון של איומים צבאיים מפורשים. אז איזה נאום היה גורלי יותר להמשך חיינו כאן? נאומה של אינס או נאום ארדואן? מי משפיע יותר על הצפוי לישראל, הוא או היא? האם יש צורך להיות חכם גדול כדי לעשות את ההבחנה הזאת? ועיקרו של דבר: כמה מילים, עמודים, שעות שידור, דיווחים ופרשנויות יוחדו לנאום לאומה של ד"ר אינס לעומת איומיו הצבאיים, המפורשים, של ר"מ טורקיה כלפי ישראל?