עד כמה נמוך אפשר לרדת? עד תרומה לנופש לפי הרייטינג של היחידה הצבאית האהובה. זה רעיון נועז, שעשוי להביא תרומות של מיליונים, והוא מאפיין מערכת שאין בה מבוגר אחראי האומר: "עד כאן". מי שהציע את הרעיון הזה יכול להעלות עוד רעיונות המביישים את צה"ל עוד יותר מאשר הצגתו כאביון ומסכן בפני יורדים בארה"ב, רק כדי לקבל כמה מיליוני שקלים לאגודה למען החייל - סכום אפסי בהשוואה לתקציב הביטחון. חיילי צה"ל, המשרתים את השירות הארוך במערב, אינם ראויים לכך שעבור ימי ההבראה שלהם ישלם מי שישלח מסרון ויתרום 10 שקלים ליחידה הצבאית האהובה עליו. זו פשוט בושה.
צה"ל הוא אילוץ. הרצל לא תיכנן אותו. הוא האמין שאפשר יהיה להסתפק במיליציה שתבטיח את הסדר, וכשצפה במצעד של צבא צרפת בפאריס, ציין ביומנו כי היה רוצה שגם במדינת היהודים יהיו לחיילים כתפיות זהובות.
אנחנו מוציאים חלק ניכר מתקציבנו עליו, דורשים מצעירינו להקדיש לו שנים ארוכות. וגם אם תתקבל הדעה של הסבורים, כמותי, שניתן להסתפק בתקציב קטן יותר ובשירות קצר יותר, עדיין יהיה מדובר בשירות לא קצר ובתקציב לא קטן. יש ביכולתנו לממן זאת גם בלי נדבות ובלי משחקי רייטינג.
צה"ל הוא אילוץ, וגם אם יהיה שלום בינינו לבין כל שכנינו, עדיין נצטרך צבא, ולו רק כפוליסת ביטוח. אין רע בלי טוב, וגם אם אנו משלמים כיום מחיר גבוה מאוד עבור אחזקתו, יש בו גם יתרונות גדולים של חישול צעירים והכנתם לחיים שיש בהם אחריות, הקניית כישורים, יצירת חברויות של שנים רבות, והענקת הבנה למי שעובר דרכו, כי הוא או היא מסוגלים להוציא מעצמם הרבה יותר ממה שנדמה להם.
ליחידות סודיות אי אפשר לתרום
אבל הצבא מייצר גם פטריוטיות מלאכותית בעיקר כדי לעודד תחרות. אני זוכר ימים רחוקים, שבהם היינו מזיעים, מלאי יבלות, עם משמעת המים המטומטמת, וכל מה שיכלו גרונותינו להפיק היה: "מי צועד בראש? מחלקה שלוש!". הפטריוטיות למחלקה היתה באותו רגע אמיתית יותר מן הפטריוטיות למדינה. המערכת הצבאית יודעת לנצל זאת היטב: ברגע האמת, אומץ הלב מופגן מול החברים, לא מול המדינה. להם אתה רוצה להראות שאינך מוג לב, לא לראש הממשלה.
אז מילא. כיוון שהנאמנות מוחשית יותר בקבוצות קטנות, אנחנו אוהבים את הצנחנים ושונאים את גולני, או להפך, והצבא, כמו כל צבא בעולם, שמביא צעירים לסכן את חייהם למען אחרים, חייב לייצר את סוג הנאמנות המלאכותי הזה כדי לעמוד במשימה, שרחוקה מלהיות מובנת מאליה. אבל לנצל את הפטריוטיות המלאכותית ליחידה הקטנה ולא למדינה כדי לקבל נדבות למען נופש לחיילים? קצת פרופורציה.
יש בצה"ל יותר יחידות מאלו המוצעות לקהל. חלק מהן לא מופיע כי הן קטנות או סודיות מדי. חיילים עושים בהן מאמצים גדולים ונוטלים סיכונים גדולים. מה ההיגיון בכך שלהן אי אפשר לתרום? מי יכסה את הנופש של חייליהן? אם צה"ל החליט שלחייליו מגיע נופש, יכבד ויממן אותו, ואל יבזה עצמו ברעיונות מסוכנים כמו בחירת היחידות האהובות.