מחקר: רעל כ"אמת היסטורית"

אבו מאזן קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מוסקבה. כמוהו צצו כפטריות לאחר הגשם דוקטורים רבים בשטחי הרשות הפלשתינית, וחלק ממחקריהם הרעילים נובטים במיוחד בימים אלה. רבים מה"דוקטורים" הללו זכו בתואריהם באוניברסיטאות בעלות שמות מוזרים כגון אוניברסיטת לומומבה או צ'ומבה בחבלי ארץ נידחים ברוסיה או באפריקה באמצעות כסף פלשתיני רב.

עבודת הדוקטור של אבו מאזן נושאת את הכותרת "הקשרים בין הנאציזם לציונות בשנים 1945-1933". זוהי דוגמה להכחשה של השואה בכסות אקדמית, בשירות הלאומיות הפלשתינית. הוא כתב כי "נראה שהאינטרס של התנועה הציונית לנפח את מספר הנרצחים במלחמה נועד (להבטיח) הישגים גדולים. הדבר גרם לה לאשר את המספר, לקבע אותו בדעת הקהל העולמית ובכך לעורר יותר ייסורי מצפון ויותר אהדה כלפי הציונות באופן כללי. מלומדים רבים התווכחו בשאלת המספר שישה מיליון. הם הגיעו למסקנות מביכות שלפיהן כלל הקורבנות היהודים מסתכם במאות אלפים".

המחקר החדש שהפיק משרד ההסברה הפלשתיני הולך בעקבות הדוגמה האישית של ה"ראיס". המחקר קובע כי ליהודים אין זכות כלשהי על הכותל המערבי, והוא שייך למוסלמים כחלק בלתי נפרד ממסגד אל?אקצא; הכותל לשיטתם הוא רכוש הוואקף, ומעולם לא היה חלק מבית המקדש.

קביעה "אקדמית" זו נועדה לערער את זכות היהודים על ירושלים ולנכסה לפלשתינים בשם האיסלאם. השיטה של שקרים בכסות מחקרית נגד היהודים וישראל, בייחוד בעניין ירושלים, אינה חדשה, וככל הנראה, נצטרך לחיות עם זה לנצח. החומרה שב"מחקר" זה היא שהצרכים הפוליטיים הפלשתיניים מביאים לעיוות תדיר של אמירות דתיות איסלאמיות מובהקות. דבר זה הופך את השימוש במילה "מחקר" לפארסה ומסביר את הקלות שבה יכול כל טרוריסט או פוליטיקאי פלשתיני לעצב כבצק עובדות יסוד בדת האיסלאם כרצונו.

ואכן, ה"מחקר" הפלשתיני מתעלם מכך שהקוראן אינו מזכיר את הפלשתינים, וקובע ש"הארץ המבורכת" היא מורשת לבני ישראל. המחקר לא מציין כי מורשת מוחמד מייחסת לירושלים חשיבות בעיקר בשל "מסע הליל" שערך אליה על גבי בהמתו הפלאית "אלבראק", ומתעלם מהעובדה שאפילו חבריו של מוחמד, ובכללם הח'ליף מועאויה ואשתו האהובה עאישה, מדווחים כי היה זה בסך הכל רק "חלום מקודש" רוחני ולא פיזי. המחקר לא מצביע על כך שגם כובש ירושלים, עומר בן אלחטאב, שאל, בהיותו על הר הבית ההרוס, היכן מקום המקדש היהודי. והוא שאל זאת דווקא את אחד היהודים המתאסלמים שבצבאו.

כל תלמיד באוניברסיטת אלאזהר יודע כי מוחמד קבע כי בית המקדש ב"איליה" (ירושלים) נבנה מזהב על ידי שלמה בן דוד. גם תלמיד כושל באוניברסיטת אלנג'אח יודע כי כשאלוהים שינה את כיוון תפילת המוסלמים מירושלים לכעבה, פגה חשיבותה לאיסלאם. אפילו חולמי החלומות ה"מחקריים" ברשות הפלשתינית יודעים כי לפי "החלום המקודש" קשר מוחמד את "אלבראק" ללולאה בקיר המקדש. משמעות הדבר היא שלפי חלום זה, היה שם קיר טרם שנבנה מסגד אל?אקצא רק כ?100 שנה אחרי מוחמד. נו, באמת, ומי בנה אותו?