כניצב לשעבר במשטרה, שמכיר את השטח היטב, אני בהחלט מודע למקרים בהם תלונות בגין עבירות מין לכאורה, מוגשות זמן רב לאחר האירוע, מסיבות שונות. רק לאחר קבלת ממצאי החקירה, ניתן יהיה להסיק אם האיחור בהגשת התלונה היה מוצדק, אם לאו. לעיתים רק נקודה זו לכשעצמה, גוזלת מהחוקרים שבועות מספר. עליהם להזמין אנשים שהמתלוננת סיפרה להם, אם סיפרה, על מנת לבדוק את הלך רוחה ואת מצבה הפיזי והנפשי בעת שסיפרה להם את אשר אירע לה. חקירה יסודית כזו חשובה לאין ערוך על מנת לאשש או לשלול את תלונת המתלוננת. לצערנו נתקלנו בעבר בלא מעט מקרים בהם תלונות בעבירות מין נמצאו בדויות, מסיבות לא כשרות בעליל, ולכן ראוי שניתן לחוקרים לעשות מלאכתם.
כל פרשיית החשדות נגד ניצב אורי בר לב התפוצצה בעיתוי תמוה, בדיוק כשדנים במינוי מפכ"ל. מדוע לא הוגשו התלונות מיד בעת ביצוע העבירה לכאורה? מניסיוני, כקצין משטרה בכיר לשעבר, נפגעות עבירות מין מגיעות נסערות מיד לאחר ביצוע העבירה למשטרה או למוקדי נפגעות תקיפה מינית, בין אם מחליטות להתלונן ובין אם לאו. צריכות להיות סיבות מאוד מיוחדות להגיש תלונה על עבירת מין בחלוף זמן רב כל כך. לא מדובר פה בחודשים, אלא בשנים. זה אומר דרשני.
תוצאות ביניים עגומות
יש מי שיטענו שאם חלילה בר לב יימצא אשם, מעמדו הרם - ניצב במשטרה ומועמד למפכ"לות יחייב מתן עונש חמור יותר מאזרח רגיל שעובר עבירה זהה. אין זה כך ואני שולל זאת מכל וכל. הענישה צריכה להיות כקבועה בחוק, בלי קשר למעמדו של מי שעבר אותה.
נכון לרגע זה, תוצאות הביניים של הפרשה עגומות: המשטרה הוכפשה ככלל, וחיי המשפחה של קצין בכיר ניזוקו רבות כאשר אשמתו כלל לא הוכחה. בעוד המתלוננות מזוהות באותיות בלבד, כדי למנוע את חשיפתן, ניצב בר לב מוצג קבל עם ועדה על פרטיו המלאים. ומה אם יתברר שהחשוד זכאי וחף מכל רבב? האם ניתן יהיה לתקן את המעוות ברמה האישית?
אין ספק, מפכ"ל המשטרה הבא צריך להיות חף מכל רבב, הן ברמה הפלילית והן ברמה המוסרית. אך נכון לעכשיו מדובר פה בשפיכות דמים, ובהריסת התדמית הציבורית ללא הוכחות ממשיות. אני מאמין במשטרה ובמח"ש: האמת עוד תצא לאור. ולאורה יש לבחון את הפרשה.
* ניצב לשעבר ח"כ אריה ביבי הוא חבר מפלגת קדימה ומילא שורה של תפקידים בכירים במשטרה