המשטר הפרלמנטרי של מדינת ישראל עובר התעללות: חוק משאל העם, שאושר אתמול בכנסת וקובע כי ייערך משאל עם לפני נסיגה משטחים בריבונות ישראלית, מהווה פגיעה קשה במעמדה של הכנסת וביכולתה למלא את תפקידה כמוסד. הפרדוקסיה והאירוניה של החקיקה הזאת היא שהכנסת יורה לעצמה ברגליים. כי מה אומר החוק? שרוב של הכנסת, גם רוב מסיבי, אינו מספיק או מספק לצורך הכרעה בעניין שעומד על הפרק.
משאל עם מהסוג שאושר אתמול, הוא סוג של מלכודת, במיוחד כשמדובר בהסכמים בינלאומיים, כך יסכימו חוקרי מדעי המדינה רבים. הציבור הרחב מקבל כוח וטו על חלק קטן מהסכם בינלאומי, תוך התעלמות ממרכיבים אחרים של ההסכם. דוגמה כדי לסבר את האוזן: אם ממשלת ישראל והכנסת יאשרו הסדר בו יתבצעו חילופי שטחים מסוימים בדרום הארץ - בתמורה לויתור על זכות השיבה, הציבור, שיקבל כוח וטו על חילופי השטחים, עשוי לפגוע בהסכם, שיכול להיות חיובי מאוד עבור ישראל. יתרה מכך, משאל עם נערך ביום מסוים. אם ביום לפני המשאל יהיה אירוע טרור, או יומיים קודם לכן יחול שינוי בנסיבות הנוגעות לתוכן המשאל, אז תוצאות המשאל לא יהיו רלוונטיות למצב, אבל בעלי עניין יוכלו להשתמש בהן כדי לדבר בשם העם, נגד האינטרס של העם.
סכנה לאחדות העם
חברי כנסת שהצביעו בעד החוק מביעים חוסר אמון בעצמם. זה מוצדק אבל מעורר דאגה. יש לנו כאן ראש ממשלה ששם את ידיו ורגליו באזיקים, מכסה את עיניו בבדים שחורים. כך, הוא בעצם לא חושש להיכנס למשא ומתן, כי ברור שבמצב כזה לא יוכל לקבל שום החלטה שלא ניתן למנוע אותה באמצעות חקיקה או התנגדות של העם. הפחד של נתניהו גורם לו לעודד חקיקה שתאזוק את ידיו של מנהיג אמיתי שירצה להנהיג את ישראל באומץ ולא בפחדנות - האזיקים של נתניהו יעברו בירושה למנהיג כזה. החוק שיזם ח"כ יריב לוין הוא דוגמא די מפחידה לתהליך שבה דמוקרטיה מעקרת את עצמה.
משאל עם כמכשיר בדמוקרטיה ידוע לשמצה: הוא מחלק את העם למנצחים ומפסידים בצורה חדה. בניגוד לבחירות, שם עומדים על הפרק שיקולים שונים, וישנו תהליך מורכב של בניית קואליציה, משאל עם הוא שימוש בתער חד בנושא קריטי, המסכן דווקא את האחדות של העם. כחוקר שעוסק בנושא הזה ארבעים שנים, אני יכול לקבוע ללא היסוס, שכשתומכי החוק הזה טוענים כי הוא יתרום לאחדות העם, מדובר בבורות או צביעות שאין שנייה לה. הדוגמאות שמביאים מקטרגי החוק ממשאלי עם באירופה, אינן רלוונטיות. ביבשת השכנה מה שעמד על הפרק במשאלי העם זה הצטרפות או אי הצטרפות לשוק האירופי המשותף, ומדינות לאומיות וריבוניות היו צריכות לעשות שינוי עמוק בחוקתן כדי שזה יקרה. בישראל אין חוקה ולכן כל המניפולציות הפוליטיות האלה מטלטלות את הדמוקרטיה הישראלית. חוק משאל העם מצטרף למגמה נמשכת בשנים האחרונות של כיפוף מבנה המשטר לצרכים פוליטיים. בהיעדר חוקה, יש כאן סכנה אמיתית לכושר התפקוד של המדינה.
* ירון אזרחי הוא פרופסור אמריטוס בחוג למדעי המדינה באונברסיטה העברית.