כשאובמה מתחייב

הדברים צריכים להיאמר, ובאורח ברור: לא ארה"ב נזקקת למכתב הבטחות לישראל, אלא ישראל נזקקת למכתב כזה. ויש להדגיש: זו, כמובן, לא ברית כרותה בין שתי המדינות, בבחינת אמנה המאושררת על ידי הסנאט בוושינגטון, ולפיכך מחייבת כחוק. אדרבה: אם נזקק מי מהצדדים למכתב או למזכר הבנות, פירוש הדבר כי נפגע האמון בין שני הצדדים.

ארה"ב, בהנחיית נשיאים רבים בעבר, נחלצה להושיט לישראל סיוע מדיני בזירות בינלאומיות, ובראש ובראשונה באו"ם, לא כמימוש של מכתב או מזכר הבנות בין ישראל לארה"ב, אלא כתולדה של כמעט דבר המובן מאליו. ועתה, אם מבקשת ישראל הבטחה כתובה, ולפיה ארה"ב תמשיך במסורת זו של סיוע מדיני, משמעות הדבר היא כי ישראל מעריכה שארה"ב, בהנהגת הנשיא אובאמה, כבר אינה רואה עצמה מחויבת למסורת זו של הטלת וטו.

דוגמה מובהקת לשימוש ב"מכתב נשיאותי", אמריקני, לרעה היא מכתבו הנודע של הנשיא בוש לראש הממשלה דאז, אריאל שרון, ב?2004. לא ארה"ב נזקקה למכתב זה אלא שרון. אלא שמכתב זה נוסח לא בהיסח הדעת בוושינגטון. משפטנים רבים כאילו רכנו מאחורי גבו של הנשיא בוש כדי להבטיח שניסוח הנראה כהבטחה יאפשר לארה"ב להיחלץ ממנה, בשעת הצורך, ואף להתכחש למכתב עצמו. ואכן, אותו מכתב של הנשיא לשעבר בוש כלל אינו מחייב את הנשיא אובאמה, יורשו.

האם הנשיא אובאמה מתייצב מאחורי הניסוח (העמום) של מכתב בוש, ולפיו ארה"ב תכיר בגושי ההתיישבות הישראליים ביו"ש? עד כה, בכל נאומיו הפומביים של אובאמה, הוא לא הזכיר התחייבות זו. גם מי שמעיין במכתב ואינו משפטן יבחין בניסוחים המאפשרים לארה"ב להשתמט ממה שנקרא במבט ראשון כהתחייבות לישראל. לכן כמעט ניתן לומר בוודאות כי מכתבים או מסמכים אחרים המשוגרים בין מדינות במסגרת יחסיהן המדיניים נכתבים ונמסרים גם כדי שברבות הימים ניתן יהיה להפר אותם, להתכחש להם.

קיימות דוגמאות רבות להפרת הסכמים ולהתנערות מהבנות וממזכרי הבנות. ייתכן כי כל הכוונות טובות, אבל כוחן יפה לנסיבות הרגע. אין צורך להיכנס לנעליהם או לנבכי נפשם של הקברניטים כדי להגיע למסקנה כי הם עצמם מבינים שמכתב או מסמך הבטחות אחר נועד לסייע להם, לקברניטים, לשכנע את דעת הקהל בבית לטובת צעד מסוים שראוי וכדאי שייעשה לדעתם.

המסורת היא שמכתבים כאלה, עתירי הבטחות, מובאים גם לאישור הקונגרס, על שני בתיו. אין כל ספק כי ההבטחות לישראל, בתחום המדיני והביטחוני, יובאו לאישור הקונגרס. אבל האישור יהיה הצהרתי, לא חוקתי, ולכן הוא לא כל כך מחייב את נשיא ארה"ב.

ובכל זאת, האישור יהיה חשוב בפני עצמו משום שחברי הקונגרס, על שני בתיו, יוכלו לבטא, באמצעות הצבעתם על אישור המסמך, את תמיכתם המסורתית בישראל. שהרי למדנו מתוצאות הבחירות, כי אם חל שינוי במדיניותו של הממשל בוושינגטון כלפי ישראל הוא אינו מתבטא בשני בתי הנבחרים. אדרבה: תוצאות הבחירות יצרו רוב רפובליקני בבית הנבחרים וצימצמו את הרוב הדמוקרטי בסנאט.

לכן, עתה, לנוכח הלחצים למען הארכת ההקפאה של הבנייה ביהודה ושומרון, אפשר יהיה לפחות להבין בפועל, ולאשורה, את משמעות תוצאות הבחירות האחרונות לקונגרס. אם הממשל יפר את התחייבויותיו, אין ספק כי בגבעת הקפיטול יהיה מי שישים לב לכל הפרת רוחו של מכתב, ובוודאי ימחה על הפרה שכזו.