מן הרגע שבו נפוצה בדיחה עממית רעת?לב, שהמשטרה מתאפיינת במדים כחולים ובראש כחול, אין ברירה אלא להחיש את בחירת המפכ"ל הבא. בעיקר כשהשר יצחק אהרונוביץ' אינו מתכוון לשפר את יחסיו עם דוד (דודי) כהן ולהעניק לו שנה נוספת כמפכ"ל.
זה לא הצדק בהתגלמותו. אך מה לעשות שטחנות הצדק סובבות לאיטן? ולעיתים אין לציבור זמן ונכונות להמתין עד שיגיעו לתחנה האחרונה?
אילו נפתחה החקירה לפני שנתיים היא יכלה להתנהל על מי מנוחות. לרוע המזל, ואולי לא במקרה, הוגשו התלונות נגד ניצב אורי בר לב סמוך לבחירת המפכ"ל. שוב הופעלה שיטת מטען הצד. הפעם נגד המפכ"ל הבא.
חלילה מלנקוט עמדה באשר למהות התלונה נגדו. סיפור המעשה - כבר שניים - מעורר תהיות רבות המצריכות דיון ציבורי נרחב ומעמיק. לא רק כלפיו וכנגדו אלא גם באשר להתנהלותה של הד"ר א. ומניעיה ומהלכי השרשור הנלווים לה.
רק שטובת הציבור קודמת לאינטרס של הפרט. מפני שאם גם אין עניין פלילי לתלות כקולר על צווארו של בר לב - עלולות להתעורר שאלות אתיות וציבוריות כבדות משקל, שמצמצמות את מידת התאמתו להיבחר למפכ"ל הבא.
להרגיע המערכת
הכרעות כאלה אינן יכולות להתנהל בתנאי מעבדה עם חלוק לבן ובבועה המוגנת מפני רוח פרצים. המציאות היא שאפילו אם בר לב יצא בשלום מן הצד הפלילי של החקירה, הוא יגיח ממנה חבול ושנוי במחלוקת, ובמקרה זה אין הוא פסול מלבוא בציבור ובמשק הלאומי ובתפקידים כאלה ואחרים - אבל בעתיד הנראה לעין אינו יכול להיות מפכ"ל. לפחות, לא סביר שיהיה מפכ"ל גם אם הוא ראוי. בעיקר, כשיש אחרים הראויים לא פחות ממנו.
איני סבור שמלכתחילה היו לבר לב סיכויים רבים. הדעת נותנת כי אהרונוביץ' חתר לבחור בין שחר איילון לבין יוחנן דנינו, וגם אילן פרנקו היה בעיניו מועמד בעל משקל. פרשיית בר לב וד"ר א. פגעה גם בו. ייתכן כי שוב לא נעשה צדק.
אך מה הוא צדק? מי שהגיע לדרגת ניצב זכה כדין להערכה רבה. אין מחויבות לאומית להעניק לו את דרגת הרב?ניצב. בסופו של דבר מתקיימת בחירה בין טובים, ושר צריך להיוועץ באנשי מקצוע, אבל להניח לנטיית ליבו ולדעתו למלא תפקיד בהכרעה. לא כל מי שלא הפך למפכ"ל סבל מאי צדק.
בחירה מוקדמת של מפכ"ל חדש, שיוכל לבצע חפיפה תקינה עם רב?ניצב כהן עד לסיום כהונתו ב?1 במאי, תרגיע את המערכת הכחולה. זה מה שנחוץ לה בטרם תיטול על עצמה את המשימה הסיזיפית להחזיר למשטרה את אמון צרכניה, הציבור הרחב. הגיעה שעת נעילה.