כלא או בית ספר?

בשנת 1906 בעיר ניו יורק, הציגו לראווה בני אדם בתוך כלובים בגני חיות. אלה שהיו בתוך הכלוב, היו כמובן שחורים ואלה שכלאו אותם היו מן הסתם לבנים. זו הייתה פעולה טבעית ולגיטימית בשם העליונות הגזעית של האדם הלבן על פני השחור והיא הייתה נפוצה בגני חיות נוספים בעולם, לא רק בניו יורק. האם גני החיות אצלנו שונים? לא וכן. לא, כיוון שהיום לא כולאים בני אדם בתוך כלובים, אלא בעלי חיים בלבד. וכן גדול וחד משמעי, משום שגני החיות שלנו הם לגיטימיים וטבעיים, בגלל אותה עליונות גזענית של האדם, שמרשה לעצמו לכלוא יצור חי אחר, מתוך אשליה שהוא עליון.

אבל, חשוב להבין שזו רק אשליה ובני אדם אינם עליונים על בעלי חיים כלל. הרי בעלי חיים אינם משקרים כמו בני אדם, אינם קטנוניים, קנאים או עסוקים בתסכול על מה שאין. בעלי חיים לא הורסים את כדור הארץ. כשבעלי חיים רוצים לסמן לבעל חיים אחר לא להתקרב, הם מסמנים את הטריטוריה עם שתן או צואה. אנחנו בונים גדרות, חומות, טילים, פצצות גרעיניות. כלב יכול לרדוף אחרי חתול, אריה אחר תן, אבל הם לא מסוגלים לעשות זה לזה שואה. האלימות הזו שמורה רק לנו, בני האדם. אז מדוע אנחנו רואים את עצמנו כעליונים? באיזה זכות אנחנו כולאים בעלי חיים?

יש לא מעט תשובות. מנהלי גני החיות טוענים שהם שומרים על זנים נכחדים, כאילו אי אפשר לעשות את זה בטבע, או לעשות את זה בלי אלפי המבקרים והילדים שמגיעים כל שבת. המטרה הברורה שלהם היא לנצל את בעלי החיים למטרות רווח. אבל, בעלי חיים לא זכו לפלא הזה שנקרא חיים, כדי שהאדם יעשה מהם שיקולי רווח והפסד כספיים. בעלי החיים, הם יצורים חיים בפני עצמם וכליאה שלהם בתנאי שבי היא פעולה אלימה, נקודה. היא מורידה להם את החשק המיני,את החשק לתנועה ואת החשק לחיים.

אימא יקרה, אם את רוצה שהילד שלך יהיה אדם הגון תלמדי אותו אהבת הזולת. שילמד לאהוב גם אחרים ולא רק את עצמו. תגידי לו, שאת לא לוקחת אותו לגן חיות ותסבירי לו מדוע, הוא יבין. אחרת, את לא שונה כל כך מהאישה הלבנה שלקחה את הילד שלה לראות כושי כלוא מאחורי הסורגים. צריך להפסיק להתייחס אליהם כאילו נולדו להיות העבדים שלנו.

(עובד אלחליבי)

אומרים שהסקרנות הרגה את החתול, וכראוי לילד, הדברים שגרמו לי לעשות הכי הרבה שטויות היו אלה שסיקרנו אותי. בגיל שמונה שיחקתי עם אחותי הקטנה בגינה הציבורית של השכונה, ובין מתקן אחד למשנהו בא לבקר אותנו נחש. הנחש, שתעה בדרכו אל חולות חוף הים, הפנט אותי. שמעתי רבות אודות החיה החלקלקה הזאת, ידעתי שהיא מסוכנת, אך מעולם לא ראיתי אותה פנים אל פנים. כמובן שניסיתי בכל דרך שבן שמונה יכול לחשוב עליה, לגרום לנחש להישאר. ההצלה הגיעה דווקא מאחותי בת השש שלא הפסיקה לצרוח ולאיים עליי שהיא תספר לאימא. יצר הסקרנות, שלא בא על סיפוקו, רק גדל בעקבות המפגש הארעי עם הנחש. פתחתי אנציקלופדיות, ראיתי תכניות טלוויזיה, קראתי והפנמתי את כל האינפורמציה שהייתה בסביבה הזמינה שלי, אך עדיין הסקרנות והמשיכה לא באו על סיפוקם. רציתי לראות בעיניים, וכשאפשר, לגעת בידיים.

היצרים האלה, שאינם מוגבלים לילדים, חייבים לקבל מענה. אני לא מדבר רק על מענה לסיפוק הסקרנות האנוכית של בני האדם, אלה גם על יצירת פלטפורמה להכרת החי הפנטסטי ששומעים עליו רק בסיפורים. בני האדם לומדים לכבד ולהוקיר את מה שהם מבינים. המתנגדים המסורים והפעילים ביותר נגד התעללות בבעלי חיים, הם אלה שהביטו לכמה מבעלי החיים בעיניים. הרי אף אחד מאתנו לא מתנגד לניסויים באמבות. חלקכם יאמרו, בהצדקה מסוימת, שאין לכלוא בעלי חיים. לכן חשוב להדגיש כי גני חיות חייבים לעמוד בסטנדרטים שאינם פוגעים בחיות הדרות בהם. מרחב ראוי וטיפול מסור הם הכרחיים לכל יצור חי. בגני חיות ראויים, ילדים ומבוגרים לומדים לכבד את העוצמה והיופי של החתולים הגדולים. לומדים להבין את הצרכים האנושיים של משפחת הקופים. רואים מקרוב את האינטליגנציה של הפילים וחן הג'ירפות. אינני מדבר על מכלאות וכלובים, אלא על שטחים פתוחים וטבעיים.

בורות וחוסר חינוך לכבוד החי הם הגורמים העיקריים להתעללות. גני חיות ראויים, עם בעלי מקצוע מסורים, הם תנאי הכרחי להתפתחות שלנו כבני אדם שמבינים ומכבדים את החי סביבנו. לכן הורים יקרים, לפני שהילדים שלכם יסתקרנו מחיה מסוימת ויגרמו מחוסר הבנה, פגיעה בה או בעצמם, קחו אותם לטיול מודרך וחינוכי בספארי.

(שלומי עוזיאל)