משטרת ישראל תמיד היתה האח החורג, הקטן והדפוק של צה"ל - כמעט בכל ההיבטים. והנה נתקנא האח הקטן בשערוריית האח הגדול, "פרשת גלנט". אלא שזו נראית מהודרת משהו מול שערוריית האח הקטן וטעון הטיפוח. כל כך נמוך, כל כך צהוב ומביש. לעזאזל, גם פרשה ראויה לשמה אי אפשר היה להפיק?
זה הרחיק לכת הרבה מעבר לעניין תלונה כזו או אחרת. די לראות את שפע הפרטים (חלקם חסרי שחר וערך) שבעלי עניין משליכים למדורת התקשורת. אותה תקשורת השרויה לאחרונה בעונת המלפפונים. הרי כמה אפשר לדוש בהקפאת הבנייה?
מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים לשעבר, חגי פלג, שהוחשד על ידי אותה מתלוננת והתפטר מתפקידו בקושי "זכה" לכותרות. עכשיו, לשמחתו, איש כבר לא זוכר אותו.
קרדום לחפור בתחתוני המועמדים
ככה זה כשזורקים לחזית קצין בכיר, כריזמטי, מוכשר ועוד מועמד למפכ"לות כמו ניצב אורי בר?לב. ככה זה כשבמקום טיפול ענייני בפניית המתלוננת, הפכו את העניין קרדום לחפור בתחתוני המועמדים למפכ"לות.
התלונה היא תלונה, גם אם המתלוננת תצהיר עד מחר שהיא רק מסרה עדות, או בין שתקרא לזה בכל שם רך אחר. התלונה הזו צריכה להיחקר עד תומה וביסודיות, וגם המחלקה לחקירות שוטרים - כחלק מפרקליטות המדינה - צריכה להשגיח שפרטיה לא יתגוללו בתקשורת.
צריך להיות עיוור גמור לא לזהות את הנזק שנגרם למשטרה כולה בשל אינטרס אישי כזה או אחר; לא רק בציבור, אלא גם בקרב השוטרים עצמם התוהים לאן כל זה יוביל את השר בבחירת המפכ"ל הבא.
לא מעט בכירים מוכשרים וטובים בצמרת המשטרתית נפגעו אד הוק - זה לא מסמך גלנט, שבדיעבד התברר שגם שם מיהרו מדי. צריך להמתין עד למיצוי המלא של החקירה, וגם אם בראשו של השר היבהב בלי קשר שם המיועד למפכ"לות שאינו במעורבים - פרסום ההחלטה בטרם עת יטיל בה דופי מיידי גם אם לא במתכוון.