להיענות לדרישות הפרקליטים השובתים

פרקליטי המדינה, עורכי הדין שמייצגים את הציבור בבתי המשפט, מתמודדים מול עורכי דין פרטיים מוכשרים, חלקם בצמרת עולם המשפט, ועל כן יש אינטרס ממשי לציבור לשמור על איכותם ושיעור קומתם של מי שמייצגם. ואולם, הגם שפרקליטים בוחרים לשרת במגזר הציבורי מתוך תחושה של שליחות ואחריות, לא ניתן לצפות מהם שיעבדו בעבודתם זו בכל מחיר, שעה שהם יכולים להרוויח בשוק הפרטי הרבה יותר. כאשר השכר ואפשרויות הקידום במגזר הציבורי הופכים בלתי אטרקטיביים, הציבור ימצא עצמו מיוצג על ידי פרקליטים בעלי איכויות פחותות. הפגיעה באינטרס הציבורי תהיה קשה הרבה יותר מהפגיעה באוצר המדינה אם יוחלט על העלאת השכר המבוקשת, בייחוד כאשר מדובר בסך הכל בכ- 850 פרקליטים.

משום מה, בניגוד לשביתות אחרות במשק שזוכות לאהדת התקשורת והציבור, כגון שביתות המורים והרופאים המרובות שחווינו בשנים האחרונות, הרי הפרקליטים, בשביתתם הראשונה מזה עשרות שנים, זוכים לכתף קרה. במקום לחזק את ידיהם, נמתחת עליהם ביקורת לא פשוטה והם מוצגים כמי שמפקיר את הציבור לעבריינים. כותרות בסגנון "בגלל השביתה: 100 עבריינים שוחררו לביתם" חוטאות לאמת. היו סמוכים ובטוחים שבית המשפט לא משחרר כך סתם חשודים ונאשמים המסכנים את הציבור, אך ורק בגלל שהפרקליטים שובתים. החיים קצת יותר מורכבים מזה.

אין ספק, שביתת הפרקליטים גורמת נזק מערכתי ומערכת המשפט תחווה על בשרה את השלכותיה עוד חודשים ארוכים ואולם נראה ששפת הכוח היא היחידה שמבינים במשרד האוצר. במשך שבעה חודשים ניהלו הפרקליטים משא ומתן מאופק מול האוצר, ללא כל תזוזה. למה מצפים מהם להתנהל באותו נימוס ואיפוק תקופה ממושכת נוספת? טוב עשו הפרקליטים בפתיחתם בשביתה; הייתי מציע לאוצר לנהוג בתבונה ולהעניק להם שכר ראוי מבלי לגרום להארכת השביתה יתר על המידה.