ביקורי האחרון בארה"ב ובקנדה רק חידד אצלי את האכזבה ממדיניותו של אובמה כלפי ישראל, בייחוד על רקע ההבדל בין גישתו לבין הגישה של סטיבן הרפר, ראש ממשלת קנדה, כלפינו. גישתו התבטאה לאחרונה בנאום יוצא דופן שנשא באוטווה. הרפר ויתר על התקינות הפוליטית המסורתית והבהיר כי בהנהגתו, קנדה לא "תעמיד פנים" שהיא חסרת פניות בעניין ישראל, אף אם הדבר יכריח את המדינה להתמודד עם השלכות שליליות באו"ם ובארגונים בינלאומיים אחרים בעקבות תמיכתה.
הרפר אמר כי רדיפתם של היהודים הפכה לתופעה גלובלית שבמסגרתה אידיאולוגיות אנטישמיות שמות למטרה את היהודים ב"מולדתם" ומנצלות לרעה, ובאופן מקומם, את "השפה של זכויות האדם לצורך זה". הוא הוסיף כי "כל עוד אני ראש הממשלה, בין שזה באו"ם או בכל פורום אחר, קנדה תנקוט עמדה ותישא בתוצאות. לא רק מפני שזהו המעשה הנכון אלא מפני שההיסטוריה מלמדת אותנו כי האידיאולוגיה של ההמון האנטי ישראלי ויתר המאיימים על קיומו של העם היהודי היא איום לכולנו".
קנדה אכן "נענשה" על תמיכתה בישראל בכך שהובסה באופן משפיל על ידי פורטוגל, מדינה הנמצאת על סף פשיטת רגל, בניסיון להשיג מקום במועצת הביטחון של האו"ם. כל 57 החברות בארגון המדינות האיסלאמיות הצביעו נגד בחירתה של קנדה למועצה.
מה שהפך את תבוסתה של קנדה לאף יותר שערורייתית היה התפקיד ששיחקה ארה"ב בפרשה. לפי ריצ'רד גרנפל, דובר לשעבר במשלחת ארה"ב לאו"ם, "עובדים במחלקת המדינה אומרים כי שגרירת ארה"ב, סוזן רייס, הנחתה דיפלומטים אמריקנים שלא להתערב בתחרות".
בדרך להסדר כפוי?
זה רק מעיד עד לאן הידרדר ממשל אובאמה בניסיונותיו "לקרב" ולפייס את המדינות האיסלמיות ואת מדינות העולם השלישי הסוררות.
למרות הצהרות חוזרות והבטחות בדבר "החברות הבלתי ניתנת לשבירה" בין ישראל לארה"ב, אובאמה ממשיך להנחית את מכותיו על ישראל. לא התייחסנו מספיק למה שאמר בביקורו באינדונזיה, המדינה האיסלמית הגדולה ביותר בעולם. אובאמה תיאר אותה כמודל של סובלנות ראוי לחיקוי.
בהשוואה לסטנדרטים הערבים, אפשר אולי לומר כי באופן יחסי אינדונזיה האיסלאמית היא סובלנית. אולם הנשיא התעלם מסקרי דעת הקהל האחרונים, שבהם 25 אחוזים מהאוכלוסייה במדינה הביעו אמון באוסמה בן לאדן. בנוסף, אובאמה התעלם מהעובדה שבין 2004 ל?2007 נסגרו 110 כנסיות נוצריות בעקבות לחץ של השלטון המקומי, וכן כי בינואר השנה 1,000 מוסלמים שרפו עד היסוד שתי כנסיות בסומטרה.
מיותר לציין כי אינדונזיה אינה מכירה בישראל, היא אוסרת על מטוסים ישראליים להיכנס למרחב האווירי שלה ומסרבת להנפיק ויזות לאזרחים ישראלים. מרגיז במיוחד שדווקא ממדינה כזו אובאמה בחר לגנות את ישראל על בניית בתים בפרברים המאוכלסים על ידי יהודים בלבד בבירתה ירושלים.
כל הסימנים מצביעים על כך כי ממשל אובאה נחוש להרוויח הון פוליטי ממצבה הפגיע של ישראל כעת בזירה הבינלאומית. למרות היעדר תגובה חיובית מצד הפלשתינים והעולם הערבי להקפאת הבנייה בהתנחלויות, ארה"ב מבקשת לכפות על ממשלת נתניהו לחדש את ההקפאה, שתכלול גם אזורים שללא ספק יישארו בתחומי ישראל בכל הסדר.
על פניו נדמה כי ארה"ב מציעה לישראל תמריצים כדי לשכנע אותה להסכים לדרישותיה.
אך למעשה, כל אדם היודע לקרוא בין השורות מבין כי האמריקנים לא מציעים שום דבר חדש. במציאות, אובאמה הציב בפני נתניהו אולטימטום על ידי כך שאיים לנטוש את ישראל אם זו לא תיכנע לדרישותיו.
למרבה הצער, סוגיית ההקפאה הנוספת רק משכנעת כי ברק אובמה, נשיא ארה"ב, אינו ידיד ישראל אמיתי, ונראה כי הוא מתעקש לסלול את הדרך לכפיית הסדר שעלול להיות בעל השלכות הרסניות בטווח הארוך על ביטחון המדינה שלנו.