פרשת אמסלם היתה אחד האירועים הנדירים ביותר בפוליטיקה של הזמן האחרון. יש בש"ס שנאות, איבות ותחרויות מאז היווסדה - בין פרץ לדרעי, בין דרעי לישי, בין ישי לאטיאס, בין יצחק כהן לבין חלק מן האחרים, ועוד ועוד. התחרות האכזרית ביותר היא, כמובן, על הקירבה לעובדיה יוסף: מי מצליח להתפלל איתו שחרית, מי מצליח להחניף לו יותר מאחרים, מי מלווה אותו לאירועים וכו'. יש גם סיפורי אלף לילה ולילה במשפחת הרב - על מעמד הבנים והיחסים ביניהם ועל היחסים ביניהם לבין עובדיה, אבל סיפור כזה, שבו נגזר דינו של חבר הכנסת, ואילו הלז עומד על דעתו, מכנס מסיבת עיתונאים, נשאר על עומדו ומבקר את חבריו - על כך טרם שמענו.
זו בהחלט בשורה טובה: הנה לפנינו חבר כנסת פעיל, שהביע עמדות עצמאיות בנושאי גיור, לימודי ליבה ותעסוקה לאברכים, ואשר מוכן גם להיאבק על עמדותיו במפלגה שהמאפיין אותה - לפחות כלפי חוץ - הוא שירת המקהלה.
איש מזן אחר
מיומו הראשון בכנסת התרשמתי כי מדובר באיש מזן אחר, שאינו מוכן לומר "אמן" אוטומטית בלי כל קשר לדעתו. הנושאים שעליהם שוחחתי איתו היו תעסוקת אברכים וניסיוני (הכושל) להוביל בכנסת חקיקה שתמנע את הצורך להביא אישור מן הישיבה כדי להשיג "דחיית שירות". הכוונה היתה לפטור משירות את מי שמצהיר ומוכיח כי הוא חי אורח חיים חרדי ולאפשר לצעירים האלה להיכנס מיד לשוק העבודה, וזאת במקום לצופף את הישיבות ולמלאן בתלמידים הנמצאים שם רק כדי שלא לשרת בצבא, גם בלי שיש - לחלקם הגדול - כישורים לימודיים דרושים.
אמסלם התעניין באפשרות זו בשעה שרוב חבריו החרדים חששו כי בכך תבוטל השליטה של הממסד החרדי על המוני בחורי הישיבה. הם חששו כי הבועה המלאכותית של הישיבות תתפוצץ ותחשוף את חולשתם. הוא חשב לעצם העניין.
לא יהיה קל לאמסלם. בניגוד לח"כים חילונים המכריזים על מרד, לממסד שהוא ממשיך להשתייך אליו יש סנקציות כדי להשיבו ל"מוטב". בבית הכנסת לא ייתנו לו לעלות לתורה, ואולי גם יכפישו אותו. הנשים יתרחקו מאשתו בעזרת הנשים, וייתכן שגם יטיחו בה האשמות על סטייתו של בעלה. והעיקר: הילדים יהפכו למטרה להצקות מצד חבריהם, שיאשימו אותם כי אביהם בגד ברב. לא ירחק היום שבו משפחתו תתחנן שישנה את טעמו או שיתפטר. הוא יצטרך לחליט: לדבוק בעמדותיו או לענות לציפיותיה של משפחתו.
איני מקנא באמסלם על עצמאותו. מניסיוני אני יכול להעיד כי זה דבר אחד לקבל טלפונים מאיימים, לפגוש אנשים המאיימים על חייך ולהסתובב עם אנשי ביטחון, ודבר אחר להיות מוכפש בקהילה. תקוותי היא שיוכל לעמוד באתגר שהציב לעצמו. לא משום שהוא רצה בכך אלא משום שהממסד שלו החליט להקיאו. ואולי?אולי יתבוננו בו גם חברי כנסת מישראל ביתנו, ויזכרו שגם הם לא נולדו כדי לשיר במקהלה.