חבר הכנסת הרב חיים אמסלם מעצבן את בכירי ש"ס. הוא מתבטא באופן שרק פוליטיקאים חילוניים מרשים לעצמם, בעד לימודי הליבה והשתלבות אברכים בשוק העבודה. כל מי ששיחק אי פעם כדורגל בשכונה יודע היטב כי בעת מחלוקת בין הקבוצות לגבי ביצוע עבירה או נגיעת שחקן בכדור בידו, הוויכוח בדרך כלל נגמר ברגע ששחקן באותה הקבוצה מודה בביצוע עבירה. "הנה, הוא מודה" אומרת הקבוצה השנייה והמחלוקת מסתיימת. כך המצב כיום בש"ס.
אלא שלמפלגתו של אמסלם פרשנות אחרת למושגים דמוקרטיה וחופש ביטוי, לעומת הפרשנות הקלאסית. במפלגה שרשימתה נקבעת על ידי גדולי התורה בכלל והמר"ן הרב עובדיה יוסף בפרט, קיימת משמעת סיעתית נוקשה. הרב אמסלם חרג ממשמעת זו ועוד הוסיף חטא על פשע כשיצא בפומבי נגד הרב עובדיה. לאחר שהצהיר כי גם לבקשת המר"ן לא יפנה את כיסאו, הבהיר אמסלם כי מבחינה חוקית ומוסרית איש לא יכול לגרום לו להתפטר שכן "המנדט שייך חד משמעית לציבור שבחר בי ותמך בי בצורה ברורה בכל כוחו, אינני רשאי לתת אותו לאיש ולא אתן אותו".
גם מפלגות אחרות בכנסת נוהגות לפרש את הדמוקרטיה כמראית עיניהן. ההתיישרות של חברי הכנסת של "ישראל ביתנו" לצלילי חלילו של היו"ר אביגדור ליברמן לא שונה בהרבה מזו של מפלגתו של המר"ן. המפלגות החרדיות אף הן מתייעצות עם חכמי התורה בהלכות שבינן לבין התורה אין דבר וחצי דבר. נדירים המקרים בהם חברי כנסת מכהנים נוטשים את כיסאות עור הצבי על רקע מחלוקת סיעתית, תשאלו את "מורדי העבודה". ש"ס איננה יוצאת מן הכלל.
רוחו של דרעי מרחפת מעל
אמסלם יצא נגד קודש הקודשים של מפלגתו ונשאר בחיים מבחינה פוליטית, לעת עתה. הוא אמר ברבים את מה שחילוניים רבים חשים, אולי אפילו מילים הנלחשות בקרב תומכי ש"ס, אין לדעת. האם טיעוניו חזקים או נכונים יותר מאשר דבריהם של ח"כים אחרים המדברים באותו הקול? לא ולא. אמנם הקפיד הרב אמסלם להשאיר את עתידו הפוליטי לוט בערפל, אך הוא הבהיר כי "מפלגה היא רק פלטפורמה". צריך לנתח התבטאות זו על רקע רוחו המרחפת של אריה דרעי מעל חברי ש"ס הגורמת לחשש בעיקר ליושב הראש שלה השר אלי ישי.
מה צופן העתיד? לאל הפתרונים. ניתן אולם להעריך כי מעתה והלאה, בדומה למטאפורת הכדורגל בשכונה, חברי ש"ס ישתפו פחות ופחות את הרב אמסלם ב"משחק" וימתינו בסבלנות עד לסיומו בבחירות לכנסת הבאה. האם עמדותיו של הרב אמסלם מוצדקות? רבים יגידו שכן. האם היתה תבונה פוליטית בצעדיו? זה הרבה פחות ודאי.