1. "מתייחסים אלינו כמו אל שיילוק", אמר לי בכיר בממשלה, בהתייחסו לדמות היהודי במחזה המפורסם של שייקספיר, "הסוחר מוונציה". אפשר לקנות את היהודים בכסף ובקצת מטוסים. ומה עם האמינות? ההבטחה הברורה שלא תתבצע הקפאה נוספת? היה כאן מהלך רציני שבו הלכנו לכיוון האמריקנים והפלשתינים באופן חסר תקדים ביחס לממשלות עבר, במיוחד בממשלת ליכוד. נאום בר?אילן, שתי מדינות לשני עמים, הקפאה לעשרה חודשים ששום ממשלה קודמת לא הסכימה לה - והכל כדי להביא את הפלשתינים לשולחן המו"מ. הם לא הגיעו. בחודש האחרון להקפאה עשו קולות של מי שהגיעו, וחזרו להתנהגות הבכיינית הקבועה שלהם שהניבה עבורם הישגים לא רעים. ההיכנעות לתכתיב האמריקני היא חזרה לתחילת כהונתו של אובאמה, בשעה שהפלשתינים סירבו להיפגש למו"מ עם ישראל משום שהעריכו שהממשל האמריקני איתם, ושיוכלו להשיג יותר אם ימתינו וייתנו לאמריקנים להוציא עבורם את הערמונים מהאש.
2. לא לחינם ישראל מבקשת ערבות בכתב להבטחות האמריקנים. שיילוק אמרנו. גם הוא ביקש לממש את חובו. אבל ההיסטוריה הישראלית עשירה בהבטחות אמריקניות ששיעבדו את עתידה של ישראל והתגלו כחסרות כיסוי. כך נסוג בן?גוריון מסיני, בין השאר, תמורת הבטחה אמריקנית להתערב באופן צבאי בכל מתקפה מצרית. ב?67', כשהמצרים סגרו את מיצרי טיראן, התכחשו האמריקנים להבטחה. זה לא רק שהם לא מצאו את העותק של ההבטחה ההיא; הנשיאים התחלפו, האינטרסים השתנו, וכך נמצא הסעיף העמום בהבטחה שאיפשר לאמריקנים לסגת מהבטחותיהם. גם 800 מיליון דולר, שהבטיח קלינטון לאהוד ברק כדי לסייע בנסיגת ישראל מלבנון, נותרו הבטחה בלבד.
3. אבל מה המשמעות של ההבטחה האמריקנית? מטוסים, וטו מסוים באו"ם וכו'. המשמעות היא שהאמריקנים מקבלים כיום את הנרטיב הפלשתיני המדבר על זכויות וצדק אל מול העמדה הישראלית שהמירה את שיח זכויות העם היהודי על ארצו בשיח ביטחוני. אה, אם זאת הבעיה, ניתן לכם עוד מטוסים ועוד מערכות התרעה והכל יסתדר. דבר לא יסתדר, משום שאם הצדק איתם, המאבק ימשיך גם לאחר פשרה טריטוריאלית.
הפשיזם החליף את הכיבוש
4. ומעניין לעניין. עשיתי מעשה שלא ייעשה. נכנסתי למדור הדעות של "הארץ" ובלסתי עשרות רבות של מאמרים. האמת, שביקשתי מיד להתאבד. הכל רע כאן. רע לתפארת. המילה המנחה ברוב המאמרים כבר אינה "הכיבוש", אלא "פשיזם". אם אינכם יודעים, מוסוליני שולט פה. מדינה יהודית היא עניין פשיסטי, אתנוצנטרי, ובכלל סותרת את הדמוקרטיה. כל מה שממשלת ישראל עושה גובל בפשיזם. המחאות נגד השמאל הרדיקלי אף הן פשיסטיות. אה, גם טהרן כאן. חלוקת ירושלים - כולל מסירת חלקים בעיר העתיקה - היא קונצנזוס, ועד שלא נעשה זאת (אפשר, למשל, להתגעגע לכותל ב"שלט רחוק". כך הוצע באחד המאמרים) יהיה רע ומר. "תוגת הישראליות", מונח שדורון רוזנבלום הירבה להשתמש בו לפני שנים (100 שנים לפניו השתמש ברדיצ'בסקי במונח "עצב ישראלי"), המאפיין את כת הטרוניה המתמדת הצובעת את מציאות חיינו רק בשחור ותוהה כיצד הציבור הישראלי מתנכר לה ולרעיונותיה.
5. תומס פרידמן מתלהם שוב. לאחר שהישווה את נתניהו לאדם הנוהג בשכרות, התאמץ ודלה מדמיונו דימוי מבריק נוסף: נתניהו דומה לאדם הקופץ מבניין בן 80 קומות ועד שלא הגיע לקומה הראשונה הוא חושב שהוא עף, עד להתרסקות הגואלת בקרקע המציאות. מדוע זה מזכיר לי דווקא נשיא אמריקני שתומס משמש לו שופר, שלפני שנתיים שוכנענו כולנו שהוא יכול גם לעוף ולהעיף את העולם כולו יחד איתו לעתיד של שלום ובלונים. עד להתרסקות האחרונה בבחירות. לא, פרידמן, המשל הפוך: ישראל התרסקה אל קרקע המציאות בעקבות תקוות השלום באוסלו. מאז, היא מתאמצת לטפס כמה קומות במעלה הסולם כדי להתאושש מרעיונות הזויים שפרשנים כמוך (גם בישראל) מוסיפים לשווק בחוסר אחריות.