ההקפאה אינה "טובה" לאמריקאים

ישראל נמצאת בצומת דרכים אסטרטגית. אנו ניצבים בפני חלון הזדמנויות, אולי אחרון, להגיע להסדר עם הנהגה פלסטינית מתונה ופרגמטית, תוך תיאום עם ממשל אמריקאי אוהד ישראל. להסדר חשיבות יתרה כי הוא יחזק את מעמדנו באזור ומול בעיות אסטרטגיות חמורות יותר כגון האיום של אירן ובנות בריתה. לכל מי שנהירה לו הסוגיה הישראלית – פלסטינית מתווה ההסדר ברור: גבולות קבע על בסיס גבולות 67' בין מדינת ישראל לבין מדינה פלסטינית מפורזת, עם חילופי שטחים מוסכמים למען הקמת שלושה גושי התיישבות, אליהם יכונסו כל ההתנחלויות; סידורי ביטחון מלאים לישראל כולל מניעת טרור משטחי המדינה הפלסטינית; חלוקת ירושלים, דמוגרפית ודתית, לשתי בירות מוכרות על ידי הקהילה הבינלאומית והשארתה כעיר מאוחדת מוניציפלית; פיתרון סוגיית הפליטים במדינה הפלסטינית החדשה, על ידי פיצויים וללא זכות שיבה לישראל הריבונית; יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות, כמו גם יחסים קונסולריים מסחריים; שיתוף פעולה הדוק בנושאי תשתיות, כולל בעיקר מים ואנרגיה; ופעילות משותפת בין החברות האזרחיות ליצירה הדרגתית של תרבות של שלום.

כדי להגיע למתווה שכזה, אף צד לא יוכל לקבוע מהלכים חד צדדים שישפיעו על הסדר הקבע. וזה כולל את הצורך בהקפאת הבנייה בהתנחלויות והימנעות מצעדים חד צדדיים של הפלסטינים לעבר הכרזה של מדינה. על כן ההקפאה אינה בגדר עשיית טובה לארצות הברית אלא אינטרס ישראלי מובהק. זהו מבחן המנהיגות של אבו מאזן ונתניהו. מבחינתנו עלינו להבין שהסטטוס קוו לא יישאר: או שנתקדם לעבר הסדר בפרמטרים הנוכחיים ולהסדר אזורי שירתיע את הפונדמנטליסטים, או שנידרדר להסלמה צבאית בעלת אופי טרוריסטי – בליסטי או אף חלילה גרעיני.

ההכרעה עכשיו בידנו. לא ייווצרו תנאים טובים יותר, מאשר אלה הקיימים עכשיו. זוהי אף שעת הכרעה בוויכוח הפנימי בישראל בין אלה שמקדשים את האדמה לבין אלה שמקדשים את החיים ועלינו לקבל את ההחלטה האסטרטגית והמוסרית הנכונה.

* אורי סביר עמד בראש צוות המו"מ במסגרת שיחות השלום עם הפלסטינים מטעם ממשלת ישראל, וכיום הוא נשיא מרכז פרס לשלום.