אירועי המחאה של הסטודנטים בישראל נגד חוק האברכים הולכים ומחריפים. באחת ההפגנות שנערכה מול בית ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנערכו בשבועות האחרונים, הפגינו מספר סטודנטים. הגימיק המרכזי: הסטודנטים שיחררו מספר תרנגולים וקראו לראש הממשלה "להתעורר". השאלה מתעוררת באופן מיידי - מה רוצים הסטודנטים הללו: מצד אחד לקבל תקציב מהמדינה, ומצד שני לרמוס אחרים באין מפריע? התרנגולות, מן הסתם, לא מורגלות לחיי העיר. מבוהלות מן הרעש וההמולה העירוניים, התרנגולות התרוצצו בפחד על הכביש, מה שהסתיים בדריסה למוות של אחת מהן. עמותת אנונימוס אמרה בתגובה: "חבל שהסטודנטים לא למדו את הכלל הראשון במאבק: כאשר אתה מגן על זכויותיך, אל תרמוס את זכויותיו של הזולת".
בחברה שלנו אמנם קיימת זילות מוחלטת של ערך החיים של כל מי שהוא לא אנושי, ותרנגולות בפרט סובלות מכך בתעשיות המזון מהחי אבל כאשר ההתעללות וההרג נעשים בצורה מוחצנת כל כך, קשה להתעלם. במהלך הפגנת הסטודנטים, מאות אזרחים מזועזעים התקשרו לעמותת "תנו לחיות לחיות" והביעו את מחאתם. אין ספק שבמקרים מסויימים, הזילות שלנו בחייהם של בעלי החיים עוברת כל גבול בעיניו של כל אדם שפוי.
אולם מסתבר שהסטודנטים לא מקוריים במיוחד. זו לא הפעם הראשונה שבעלי חיים מנוצלים על מנת להעביר מסר מסויים. בתחילת השנה, למשל, הובאו פרות להפגנה מול הבנקים, בטענה שהם "חולבים אותנו" (ואף אחד לא אוהב שחולבים אותו, גם לא הפרות). בהפגנה של מגדלי תרנגולות נגד הרפורמה בתעשיית הביצים שמתכנן משרד החקלאות, הביאו הלולנים חלק מהתרנגולות שלהם להפגנה. במקרים אלה ואחרים, מדובר בבעלי חיים שלא רגילים לסביבה עירונית, או להפגנה רועשת, וההימצאות באחת כזו גורמת להם למצוקה שקשה לתאר. במקרה האחרון, מדובר בבעלי חיים שקשורים לנושא ההפגנה אבל על מנת להעביר מסר, אין צורך להתעלל בהם, לפחות לא יותר ממה שהם חווים כל יום כחלק מהתעשייה.
למרבה האירוניה, נוכחות של בעלי חיים נעדרת מהפגנות למען בעלי חיים (כמובן שנוציא מהכלל את הפגנת הלולנים, שהפגינו למען עצמם, ומספר כלבים שנוכחים בהפגנות פשוט כי זו הזדמנות של המפגינים להוציא אותם קצת). מי שפועל למען בעלי חיים, לא יתעלל בהם מן הסתם לשום מטרה, ובטח שלא בתור גימיק להפגנה. אם צריך למשוך תשומת לב המונית, פעילים מוכנים לעתים לגרום אי-נוחות קלה לעצמם, כגון להיכנס לכלוב למספר שעות, לקשור את עצמם, להתעטף בניילון נצמד ולהתפשט.
דוגמה בולטת לכך היא הקמפיינים של הארגון הבינלאומי פט"ה (PeTA אנשים למען יחס מוסרי לבעלי חיים). פט"ה חתומים על מספר הקמפיינים הפרובוקטיביים ביותר ברחבי העולם, אליהם הצטרף לאחרונה קמפיין בכיכובה של השחקנית פמלה אנדרסון, שהצטלמה בביקיני זעיר כשחלקי גופה מסומנים נתחים, כפי שנהוג לעשות לצילומים של פרות בקצביות, עם הכתובת "כל בעלי החיים עשויים מאותם החלקים. היה בעל [קח] לב עבור לצמחונות". התמונה עוררה זעם וביקורת של ארגונים פמיניסטיים, שטענו שפט"ה מנצלים נשים.
פה טמון ההבדל בין מחאה לגיטימית למחאה שאינה לגיטימית. מיותר לציין כי אף אחד מעולם לא חטף אף אחת, הפשיט אותה בכוח והכריח אותה ולדגמן בפוזה סקסית במודעה למען בעלי חיים. פמלה אנדרסון היא טבעונית ופעילה מזה שנים רבות למען זכויות בעלי חיים, והיא רק אחת מתוך שורה של מפורסמות שמתנדבות להצטלם לקמפיינים של פיט"ה. האם המודעה מבזה את הנשים, כפי שטוענים ארגונים פמיניסטיים? ייתכן, אם קיים בעולם יצור בעל מודעות עצמית שנקרא "הנשים" וכולל את כל הנשים בעולם. כשפמלה אנדרסון או כל אישה מצטלמת חשופה או בעירום, היא יודעת שיש אנשים שיעדיפו לבהות לה בגוף מאשר להתעמק במסר, וזה כנראה לא מפריע לה אם היא בכול זאת בוחרת לעשות זאת. גם כותב שורות אלו התנסה במפגן עירום, כך שהניסיון במקרה הזה, אכן מדבר.
הסטודנטים שהפגינו מול בית ראש הממשלה, ומפגינים בהזדמנויות אחרות, הם הדור הבא של רופאים, מדענים ומורים בישראל. עצוב לחשוב שאלה האנשים שעתידים לעצב את העתיד של כולנו נוכל רק לקוות שמדובר בקומץ פנאטים, וששאר מובילי המאבק למען הסטודנטים הם לא כאלה שמוכנים להרוג ולהתעלל בשביל תשומת לב.