בעוד הממשלה מבטיחה לקדם את הקמת הגדר, שתמנע חדירת פליטים אפריקנים לתוך ישראל, היא מודיעה בחגיגיות גם על החלטתה להביא לתוך ישראל פליטים אפריקנים אחרים: יהודים אתיופים, בני עדת הפלשמורה.
הסמיכות בין שני הצעדים האלו כמו באה להמחיש את ייחודה של מדינת היהודים. גם הפליטים מדארפור ומאריתריאה, המשוועים למצוא כאן מנוח מסבלם ומתלאותיהם הקשות, ראויים בוודאי לרחמים ולסיוע הומניטרי. וגם לילדיהם של שוהים בלתי חוקיים יש עיניים עצובות, במיוחד כשמבקשים מהוריהם לחזור איתם למדינות מוצאם (ובמיוחד כשקוראים לזה "גירוש ילדים"). אבל מדינת היהודים הוקמה כדי לקלוט אל תוכה את פזורות העם היהודי, וזה מה שהיא חייבת לעשות.
קשה להסביר זאת לעולם הרחב, שעל פי אמות המידה הרגילות שלו כבר קבע מזמן, בשאט נפש מוצדק מבחינתו, כי "הציונות היא גזענות". לפעמים קשה להסביר זאת אף ליהודים ישראלים: יש שמרוב שאיפות דמוקרטיות והומניות - שאיפות שמאז ומתמיד היו אופייניות ליהודים - מסוגלים להעניק אזרחות ישראלית לכל ילד חמוד שיודע לדבר עברית. ומצד אחר, יש שלא ממש ש?ש?ים לפנות פה מקום ותקציבים ליהודים מסוימים שקליטתם עלולה להיות קשה.
נראה כי מסיבות כאלה התעכבה העלאתם של בני הפלשמורה עד כה. במשך זמן רב ניסו גורמים שונים ומגוונים לטעון כי הפלשמורה אינם יהודים, אף על פי שהם התנצרו רק למראית עין ומעולם לא הפסיקו לשמור את המסורת היהודית. על פי ההלכה, המרת דת אינה "משחררת" יהודי מיהדותו ו"ישראל, אף על פי שחטא - ישראל הוא" (תלמוד בבלי, סנהדרין מ"ד) כל עוד הוא בן לאם יהודייה. אבל גם אחרי שהרב שלמה עמאר נסע לפני כעשר שנים לאתיופיה בשליחותו של הרב עובדיה יוסף, חקר את הנושא וקבע כי בני הפלשמורה הם אכן יהודים, המשיכה ישראל להעלותם ארצה רק טיפין טיפין, בגלל מה שהוגדר כ"חשש שגל אינסופי ישטוף את המדינה".
חשש מהגירה אינסופית
החשש מהגירה אינסופית הוא כנראה לגיטימי, בהתחשב במצוקתם הקשה של מיליוני אפריקנים ובנכונות של רבים מהם לעשות הכל - כולל הכל - כדי להיחלץ מן המצוקה הזאת ולהתחיל חיים חדשים במדינת רווחה מערבית כמו ישראל. עובדה שב?1998, בפעם האחרונה שממשלת ישראל העלתה את בני הפלשמורה שהמתינו באדיס אבבה ובגונדר, תוך הבהרה ש"זהו הגל האחרון" ושלא תתאפשר העלאת אתיופים נוספים, זה לא נגמר: מיד לאחר העלאתם של אלו, חזרו והצטופפו במחנות ובערים הגדולות אלפים רבים, שנוכחו לדעת שההמתנה משתלמת ותבעו אף הם לעלות.
אבל אפילו החשש הזה אינו מצדיק דיבור על שיבת יהודים הביתה כעל סכנה של גל שישטוף את המדינה, כאילו מדובר חס וחלילה בצונאמי הרסני ולא בעוד שלב מפעים ומשמח בנס קיבוץ גלויות, אשר נביאי התנ"ך חזו ואנו זוכים לממן אותו במסים שלנו.
אם חוששים שקליטתם של בני הפלשמורה תהיה קשה כמו זאת של עולי אתיופיה שכבר חיים בארץ - אדרבה, זה הזמן להפיק לקחים ולשפר את הגישה ואת הטקטיקה לטובת העולים הוותיקים והחדשים כאחד.
אין הצדקה גם לקצב האיטי להחריד שעליו החליטה הממשלה, ושבו תימשך העלאת 8,000 בני הפלשמורה ארבע שנים. התירוץ של מחסור ביחידות דיור עבורם נשמע דחוק, ואין בו כדי להסביר את הארכת שהותם בתנאי ההמתנה הקשים שהם נמצאים בהם כעת. דומה כי ישראל יכולה, אם היא רוצה, להשיב את האחים האלה שלנו ציונה הרבה יותר מהר. מה גם שחילוצם המהיר יאפשר את הריסת מחנות המעבר אחת ולתמיד, וכך ימנע את התמלאותם המחודשת בגל נוסף.