איומי שלום בטנג'יר: מה אומרים ברשות

הדיון המדיני על הסיכויים לשלום באזורנו נשמע קצת שונה כשהוא מתנהל בטנג'יר, פנינתה של מרוקו, במפגש שבין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי. דבריו של סאיב עריקאת, הנושא והנותן הוותיק, נשמעים כאן כאילו היו משנה סדורה באמת. כאילו היו תוכנית שתביא מזור למישהו במזרח התיכון.

עריקאת נואש מן המשא ומתן, אינו מאמין כי נתניהו עשוי להתקדם במשהו, מאוכזב מתפקודו של ממשל אובמה ומציע שורה של צעדים עצמאיים. הוא מציע לדרוש מן האמריקנים הכרה במדינה בגבולות 67', ויודע שהם יסרבו לכך.

לאחר הסירוב יפנה עריקאת למועצת הביטחון וידרוש ממנה הכרה. הוא יודע שארה"ב תטיל וטו, ולכן יציע להעביר את ההחלטה לעצרת הכללית כדי שהיא תקבל החלטה דומה לזו שקיבלה ב?1950, ואשר שיגרה את האו"ם למלחמה בקוריאה. אם גם זה לא יקרה, הם יפנו לאו"ם ויבקשו להקים חסות על השטחים המוחזקים, כפי שהוקמו חסויות כאלו בעקבות סיום רוב המנדטים של חבר הלאומים. ואם גם זה לא יקרה, יחזירו הפלסטינים את המפתחות לנתניהו. בין כה, אמר, באפריל החזיר נתניהו את סמכויות הממשל הצבאי לישראל, והרשות איבדה את שארית סממני הממשל העצמי שלה.

אישי ממשל בהווה ובעבר, חוקרים בכירים ואנשי תקשורת התייחסו בעניין רב לתוכניתו המפורטת של עריקאת, שהותוותה, לדבריו, בעזרת מומחי משפט בינלאומי, ושרק היא תוכל לגרום לזעזוע ולשינוי של ממש במצב המדשדש. "המו"מ מת, אין שום טעם בקיומו", הכריז, והציבור מחא לו כפיים כאילו היתה זו בשורה מרנינה. אבל מי שמנתח את תורת השלבים הפלסטינית החדשה יתקשה להתפעל ממנה. שורה של צעדים - אשר נועדו, כולם, להיכשל - לא תתרום לפלסטינים או לפתרון הסכסוך. מכל האמצעים קיים רק איום אחד שייצור אי נוחות ממשית לישראל ולארה"ב: ויתור המלא על קיומה של הרשות. לישראל אין עניין לחזור לאחריות על חיי היומיום בגדה המערבית, ובוודאי לא לחזור ולהקצות לכך סכומים נכבדים מתקציבה.

אלא שהאיום הוא בבחינת חרב פיפיות. כשם שאינו נוח לישראל, הוא גם לא נוח לפלסטינים. לא רק שהעילית הפוליטית תישאר בלי תפקידים ובלי תארים, אלא שעשרות אלפי עובדי הרשות עלולים למצוא עצמם ללא פרנסה, והם יאשימו בכך את מי שהחזירו את המפתחות לישראל. לעבאס, לפיאד ולעריקאת לא ממתינים חיים קלים לאחר החלטה מרחיקת לכת שכזו, ואולי משום כך היא ממתינה רק אם כל האפשרויות האחרות ייכשלו. חלופה לכך היא מאמץ לשוב למו"מ, מתוך נכונות לבדוק ברצינות את האפשרות להסדר שלם או חלקי. רק אם המאמץ ייכשל, ורק אם האמריקנים ישתכנעו בכנות מאמצי הפלסטינים ובאי רצינות של ישראל - אפשר יהיה להבין מהלך כזה שזכה, מוקדם מדי, לתשואות בטנג'יר.