עובדי הרווחה: דרוש תקציב

התגובות למקרה הטרגי של רצח הילדות רוני ונטלי בידי החשודה העיקרית במקרה - האם, מיכל אלוני - מלמדות אותנו על כך שמעבר לזעזוע הציבורי מתגלה תחושה של כעס על רשויות הרווחה. עורכת הדין של אלוני כבר טענה בפירוש כי "רשויות הרווחה שליוו את המשפחה יכלו למנוע את האסון הזה אם היו מטפלים בה ובמשפחתה".

גם הבעל, עמוס, האשים את שירותי הרווחה בעיריית רעננה: "שתלך לעזאזל מחלקת הרווחה, בגללם הילדות שלי מתות", אמר לחוקרי המשטרה והוסיף: "שתלך קיבינמט העובדת הסוציאלית. פניתי אליהם אפילו בבוקר, התרעתי, סיפרתי על הבעיות, אבל הם לא התייחסו". בהזדמנות אחרת טען הבעל כי משרד הרווחה בעיר הוא רק "משרד" והתכוון לכך שרשויות הרווחה הפכו בעיניו למקום חסר השפעה, ביורוקרטיה שאינה מועילה.

כמובן, אסור לנו לשפוט את האב בשעת צערו. אך לדברים שאמר - דברים המשקפים דעה רווחת בדעת הקהל - יש להתייחס בצורה מורכבת. הקריאות שנשמעות נגד העובדות הסוציאליות, והקריאות שנשמעות בדבר הצורך להעביר את סמכויות העבודה הסוציאלית לחברות פרטיות הן סכנה ברורה ומיידית.

העובדות הסוציאליות עושות את מלאכתן החברתית מטעם המדינה כחלק מהערבות ההדדית בין האזרחים. לפעמים שירותי הרווחה מצילים חיים, לפעמים כושלים מלסייע. אבל אם נתקוף את שירותי הרווחה ונציגיהם ככושלים, ואם בעקבות זאת נרוקן מתוכן את השירותים החברתיים - נאבד גם את המשמעות הכוללת של היותנו חלק ממשפחה, מקהילה ומחברה במדינה.

נכון, הרגשות הקשים המתלווים לפרשת רצח הילדות לא מאפשרים לבחון באופן בהיר וישיר את התהליכים שעוברים על העבודה הסוציאלית. הכעס, הזעם וחוסר האונים דורשים פתרון מהיר שיסביר, ינהיר ויחזיר את ארשת החיים הרגועה והמובנת. אבל לא כל דבר - בייחוד רצח מזעזע כזה - יכול להיות מובן. במישור האישי לא נוכל לדעת מדוע מתרחשת אלימות בין אם לילדיה. מה שכן אפשר ליצור זה הבנה של ההקשר החברתי כדי להבין מה הם הגורמים שתרמו להיווצרותה, או שיכלו למנוע את פרץ האלימות. אם לא בכל המקרים, לפחות ברובם. אבל לשם כך המדינה צריכה, קודם כל, להשקיע יותר כספים ברשויות הרווחה.

חשוב להבין כי עובד סוציאלי בישראל מקבל לעיתים יותר מ?200 תיקים לטיפול. חברי תנועת "עוסי"ם שינוי" המבקשים שינוי חברתי מערכתי בתחום העבודה הסוציאלית טוענים שעובד מתחיל מקבל כ?2,990 שקלים ונאלץ לבקש השלמת הכנסה. נתונים אלה חושפים את יחס משרדי הממשלה לעבודה הסוציאלית שנים רבות, ואיך המערכת הזאת הגיעה למשבר עמוק.

לרוב האלימות היא תוצאה של בעיות חברתיות עמוקות יותר, של הזנחה וזלזול במקצועות מסוימים ובשכבות חלשות. האם הייתם שולחים את ילדיכם ללמוד עבודה סוציאלית או מינהל עסקים? השאלה רטורית, ותשובתה מהדהדת בבוטות. בישראל אף אחד כמעט לא מעודד את ילדיו ללמוד עבודה סוציאלית.

לכן אסור לבקש, בעקבות מקרה הרצח ברעננה, את ראשם של עובדי הרווחה. לפני שמחפשים את מי להאשים, עלינו להסתכל על עצמנו כחברה וללמוד את תהליכי הקיצוץ המתמשכים בתקציבים החברתיים. קהילה בריאה זקוקה למערכת עבודה סוציאלית בריאה ומתוקצבת.