כאשר כיהנתי בתפקיד יו"ר ועדת החוקה בשנת 1991 העברנו תיקון לחוק החברות, המחייב כל חברה ציבורית לפרסם את השכר ואת כלל ההטבות הניתנות לחמשת הבכירים באותה חברה. סברנו אז, בשנת 1991, כי שכר המנהלים בחברות הציבוריות החל לעלות מעל לנורמות שנראו לנו נכונות במשק הישראלי.
סברנו כי פרסום רמות השכר יהיה ריסון ומעין בלימה להמשך העלאות השכר של הבכירים, אך טעינו בגדול. התוצאה היתה הפוכה לחלוטין: דווקא עצם הפרסום הפך להיות הדחף והמאיץ להעלאות השכר של בכירים במגזר הציבורי מעבר לכל גבול. נוצרה מעין תחרות: לא מה נכון לשלם אלא מי מקבל יותר. כאילו שמי שמקבל יותר הוא חשוב יותר ומוכשר יותר.
כך הגענו כיום למצב שבו שכר המנהלים במגזר הציבורי, בהרבה מקרים, חורג מכל פרופורציות.
צריך להבין שחלק גדול מהציבור משקיע את כספו בחברות הציבוריות. הציבור הוא בעצם שותף דומם להצלחתן או לכישלונן של אותן חברות. ההמלצות שהגישה עכשיו ועדת נאמן הן מעין תיקון נוסף, לאחר כ?20 שנה, להצבת גבולות בכל הקשור לקביעת שכר המנהלים. אמנם לא נוצר קריטריון האומר שאי אפשר לעלות מעבר לסכום נתון, אך על הדירקטוריון המאשר את השכר להביא בחשבון קריטריונים רבים קודם שהוא מאשר את שכר הבכירים, ואלה הם בהחלט קריטריונים נכונים.
לקבל את המלצות ועדת נאמן
הקריטריון החשוב הוא ההשוואה של שכר המנהל לשכר הממוצע המקובל באותה חברה. הרי כולנו מבינים שמנהל, מוכשר ככל שיהיה, אינו היחיד התורם להצלחה. שדרה רחבה של עובדים בדרגות שונות תורמים אף הם להצלחות החברה.
משום כך יש לקבל את המלצות ועדת נאמן כהמלצות היכולות למצוא את האיזון בין עקרונות מקובלים של שוק חופשי לבין הצורך בקביעת מדדים שירסנו תופעות חריגות של שכר מנהלים מפלצתי.
לעומת זאת, מתוקף ניסיוני כממונה על הכנסות המדינה בעבר, איני יכול לקבל את המלצות פרופ' ששינסקי בכל הנוגע לשינוי במיסוי על חברות הנפט והגז. מערכת מס חייבת לשאוף להיות שוויונית, פשוטה, שקופה, מערכת שאינה מטילה עומס עיסוק מיותר על המגזר העיסקי. אחד מעקרונות היסוד אשר יש לשמור עליהם הוא עקרון השוויוניות. כלומר, תשלום מס שווה על רווחים. כאשר אנו מתחילים לעוות את מערכת המס ולקבוע כי על רווחים המופקים במגזר אחד יהיה מס גבוה יותר בעוד על רווחים המופקים במגזר אחר יהיה מס נמוך יותר, אנו יוצרים מערכת מס אפלייתית ובלתי הוגנת, אשר לא תתקבל על ידי המגזר העיסקי והציבור הרחב כמערכת מס הוגנת.