המפקדים, החברים, וגם האזרח מהבית שואלים בחוסר אונים: איך קורה דבר כזה? בעבר הינו עדים למקרים דומים אולם כשזה שוב קורה אנו נתקפים בשנייה של קיפאון. טייסים מנוסים, מטוס מצוין, אמין ומותאם בדיוק למשימות, ובהתאם גם לאימונים מהסוג שרס"ן עמיחי איטקיס ז"ל ורס"ן עמנואל לוי ז"ל ביצעו בליל יום חמישי בשמי מרכז הנגב מעל מצפה רמון. לכאורה הכול כשורה ובכול זאת שואלים - איך קרה? מה גרם לתאונה? מה לקוי?
לפי ניסיון העבר, בעוד כמה זמן יתבררו הפרטים ותמצאנה הסיבות, חיל האוויר כדרכו יפיק לקחים, יתקן ויצמצם עוד יותר את הסבירות להישנות מקרים כאלה. אך ברקע תשארנה עובדות חזקות מכול. כדי להיזהר צריך להתאמן, והרבה. כדי להתגונן צריך להתאמן, והרבה. האחריות המוטלת על חיל האוויר גדלה, המשימות הנדרשות מהחיל נעשות מסובכות והתנאים שבהם הטייסים צריכים לפעול נעשים קשים ומורכבים. לשם כך דרוש לא רק להתאמן, אלא גם להתעקש ולהתמיד. אסור לשקוע בשגרה, אלא להתחדש ולהתקדם. כשם שאנו מבינים איזו התמדה דרושה מאמנים, ספורטאים ושחקנים, כך גם עלינו להבין שהטיסה הקרבית דורשת לא רק פי כמה יותר התמדה, אלא גם סבלנות, התמחות, תחרותיות ומעל הכול הקרבה. המוסיקאי שב ומנגן את אותו אקורד יום ולילה והטייס מתמרן את אותו התמרון שוב ושוב יום ולילה, שוב ושוב, ללא הרף. ככול שליטוש הביצוע גדל כן מתגלה עוד שכבה מחוספסת שיש ללטש.
מטוס ה"סופה" הוא הטוב מסוגו בעולם, הוא אמין, בטוח ונבנה על פי ניסיון הטייסים ודרישותיהם המיוחדות. הטיסה בלילה היא שיגרה והכשרת הטייסים מתקדמת לאט ובזהירות. אולם גובה הדרישות נטול פשרות, שדה הקרב משתנה באופן תדיר, מה שנידרש פעם ונחשב לקשה, מתברר היום כבסיסי ומיושן. כך נצמדים טייסי החיל, ללא הפוגה, אל הרף הגבוה. כך הם מפקידים למעננו את ביטחון המדינה למשמרת. בבוא היום, כאשר לנו יראה הניצחון כמובן מאליו, נדע שהם הכינו אותו שנים רבות מראש. כול העת הם היו ממוקדים, מתמידים, חושבים, ומסתכנים ללא הרף. זה לא עניין של מה בכך שמה שידענו לעשות בשנות השישים והשבעים יודעים להגשים גם היום. זה לא עניין של מה בכך שהפער שהיה אז מול אויבינו נשמר גם היום. ההישגים הללו, שבשעת מבחן נראים מובנים מאליהם, הושגו בעמל רב ובהשקעות עתק, התמדה לא מתפשרת והקרבה ומעל הכול - תוך סיכון חיים.
לכן כשנופלת עלינו הידיעה המרה אנו קופאים לשנייה, לכן כאשר אנו מתעשתים אנו יודעים לחקור ולברר את הסיבה. לכן תוך זמן קצר אנו שוב עמוק בתוך המשימה, יודעים שלמרות הכול זה יכול לקרות. יודעים שאין סוף לליטוש ולתיקון, אולם באותה עת גם אין מנוחה ואין פשרות. את היעדים והמשימות צריך יהיה למלא ביום או בלילה, רחוק וקרוב ובכל מקום, כמו שאף פעם קודם לכן ועד אז לא נדרשנו לבצע.
אין נחמה למשפחה שכולה, אין הקלה לחברים מתאבלים. בימים של אבל אנחנו ביחד ובתוך זמן קצר, בעוד איש לא יבחין, הם, הצעירים, ישובו ויהיו שם על המשמרת בשבילנו.
* הכותב היה המפקד ה-13 של חיל האוויר.