לא היה צורך בדבריהם של שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן?אליעזר, ויו"ר ההסתדרות עופר עיני, על מנת לדעת שמפלגת העבודה נמצאת עתה ערב קריסה, וכי שר הביטחון ויו"ר המפלגה אהוד ברק לא יוכל להנהיג אותה יותר.
קריסת מפלגת העבודה אינה דבר של מה בכך. מפלגת העבודה אינה עוד מפלגה. אם המפלגה תקרוס הדבר לא יהיה דומה להיעלמותן של מפלגות כמו מפ"ם או המפלגה הליברלית מהנוף הציבורי במדינת ישראל. מפלגת העבודה היא מפלגה שורשית ובעלת היסטוריה מפוארת בתולדות המדינה. המפלגה עשתה גם טעויות רבות במשך השנים. תומכי המפלגה והמצביעים שלה הלכו ודעכו בשנים האחרונות עד כדי כך שנדמה כי המפלגה נמוגה כמעט כליל מהנוף הפוליטי.
יש לכך סיבות רבות. פלח האוכלוסייה שנהג להצביע למפלגת העבודה בימי ראשית המדינה הלך והצטמק מבחינה דמוגרפית ופוליטית. מצד שני חשוב להדגיש כי יש בציבור רבים שהצביעו לקדימה ולמפלגות אחרות, אבל הם רואים בהצבעתם חניה זמנית במגרשי חניה מזדמנים. לא מדובר בשינוי פוליטי עמוק שהם עברו, ולכן עתידה של המפלגה הוא לא בהכרח מאחוריה.
לו מפלגת העבודה היתה גאה ומאוששת, מפלגה עם מנהיגות ודרך, היא היתה יכולה להיות במציאות של היום מפלגה עם קרוב ל?20 מנדטים.
זה אולי נשמע מוזר, אבל יש לזכור כי רק לפני ארבע שנים עמד עמיר פרץ בראש מפלגת העבודה וזכה ב?19 מנדטים.
אז רבים ראו בכך כישלון יחסי, אבל מתברר שזו דווקא היתה שעתה היפה האחרונה של מפלגת העבודה, במיוחד כשלוקחים בחשבון כי 19 המנדטים הללו הושגו בשעה שהמנהיג האולטימטיבי של המפלגה, שמעון פרס, חצה את הקווים לטובת מפלגת קדימה ואילו מפלגת הגמלאים, שהתמודדה על אותו פלח מצביעים באופן כללי, זכתה בשבעה מנדטים.
חילופים בהנהגה
הבחירות האלה, ב?2006, הוכיחו שפתיחותה של המפלגה לציבורים אחרים, חדשים, מביאה תשואה אלקטורלית גם בשעה שקמו עליה מתחרים קשים.
אבל מאז 2006 חלה קריסה ניכרת בכוחה של המפלגה. מנהיגותו של אהוד ברק, שהחליף את עמיר פרץ כיו"ר המפלגה, תרמה לדעיכה זו תרומה משמעותית.
אלה החפצים להחליף כיום את ברק צריכים לסמן דרך לשינוי ולהמראה. דרך חדשה זו מחייבת את מפלגת העבודה לפרוש מהממשלה הנוכחית, שאין בכוחה, אין ביכולתה ואין ברצונה להביא לשידוד מערכות אמיתי מול הפלסטינים ולקדם את היוזמה הסעודית. גם אם המפלגה תצא מהממשלה, ספק בעיניי אם צעד כה מתבקש פוליטית ומדינית יחלץ את מפלגת העבודה ממשבר האמון בינה לבין תומכיה, אבל זה הסיכוי היחיד לתחילת שיקום האמון.
מסגרת אינה מקודשת. תכנים וערכים מקודשים יותר. ייתכן שמפלגת העבודה, על מוסדותיה התיאורטיים ועל חוקתה האנכרוניסטית, מיצו את עצמם ולא יוכלו לרכוש עוד את אמון הצבור. ייתכן שיש מקום למפלגת מרכז?שמאל בעלת אוריינטציה סוציאל?דמוקרטית, שתילחם על חלוקה אחרת של ההכנסה הלאומית ועל צביונה של המדינה מול המתקפה החרדית?דתית הנמשכת ואין מי שעוצר אותה. אבל תומכי מפלגת העבודה, שהם לא חבריה כעת, הם הגרעין האמיתי לשינוי המיוחל.
מעולם לא חשתי שהקו שאותו אנו מייצגים הוא נכון יותר לעתידה של מדינת ישראל. הרי לימין הגואה בישראל אין באמת פתרון לסכסוך, וגם אין לו אמונה בצדקת ההסדר כפתרון אולטימטיבי למצבה של מדינת ישראל.
כדי לחדש את ימי המפלגה יש לזכור כי שיווק פוליטי אינו מילה גסה. ניתן לשווק את מאמצי השלום כאלטרנטיבה יחידה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולשכנע בכך את הציבור.
המאבק על מנהיגותה של מפלגת העבודה, או כל מסגרת אחרת שתפעל ברוחה, מחייב הנהגה אמיתית והגונה, הנהגה עם מחויבות לדרך שאיבדה מקסמה במרוצת השנים האחרונות.