ח"כ יריב לוין אמר כי על הרוב בישראל נמאסו קבוצות המיעוט. זהו משפט קצר האומר הכל: בעיני לוין, דמוקרטיה היא שלטון הרוב. נקודה. הרוב, בדרך כלל, אינו רוצה שיבלבלו לו את המוח עם כל מיני רעיונות מימין ומשמאל. הניחו לו לחיות את חייו, וסיתמו את פיותיהם של מי שחושבים אחרת. אילו הדמוקרטיה היתה רק שלטונו של הרוב, היו הדמוקרטיות בעולמנו הופכות כבר מזמן לממשלים אוטוריטריים. אלא שהדמוקרטיה חייבת להבטיח גם את זכויות המיעוט - להשמיע את דעתו ולהיאבק עליה, גם אם אינה מוצאת חן בעיני הממשל או בעיני הרוב בציבור. לא אחת היה זה הרוב שטעה טעויות נוראות, ואילו המיעוט היה זה שצדק והעביר את הציבור לצידו.
כחייל הייתי בין כובשי השטחים
כחייל הייתי בין אלה שכבשו את השטחים ואחר כך - בעיקר במילואים - בין אלה ששירתו שם שנים ארוכות. כפוליטיקאי הופעתי לא אחת בשטחים בוויכוחים מדיניים, או בתפקידים מיניסטריאליים שונים, שבהם היתה לי אחריות על האזרחים הישראלים שם. כאיש פרטי יש לי קרובי משפחה בשטחים, ואני מבקר אותם. אבל אני משוכנע בכל ליבי שהיתה זאת טעות להתנחל בסיני, בעזה, בגדה וברמת הגולן. אני עושה כל שביכולתי כדי לקדם שלום שיביא לכך שגורל ההתנחלויות ברמת הגולן יהיה דומה לאלו בעזה ובסיני, ואילו בגדה המערבית - גם אם נספח את גושי היישובים הסמוכים לקו הירוק (ובשום אופן לא את אריאל שבלב שומרון), נשלם על כך בשטח זהה מישראל הריבונית.
אמנים אינם חיילים. מותר להם להופיע והם רשאים גם שלא להופיע. תקציב המדינה אינו עומד רק לרשות תומכי מדיניות הממשלה. התקציב תומך - כמו בכל דמוקרטיה - בגורמים רבים שתפיסת עולמם שונה, ואפילו הפוכה מזו של הממשלה. מותר לאמנים ולאנשי רוח לקרוא לשחקנים שלא להופיע באריאל, גם אם זה מרגיז את ח"כ לוין. אסור לח"כ לוין למאוס במיעוט אם ישראל הדמוקרטית חשובה בעיניו.