השבוע ייפתח באיחור היכל התרבות באריאל, ולרגל המאורע שוב יצאה קבוצה של אמנים בקריאה לעמיתיהם להדיר את רגליהם מן "ההתנחלות הבלתי חוקית". זכותם לפרסם מנשר כזה. זכותי לפרסם מנשר?מנגד, אנא הרבו בזימון הצגות תיאטרון לכל יישוב ישראלי, יהודי כערבי, ממערב לקו הירוק וממזרח לו.
לא רק מפני ש"האחים הכתומים" המתגוררים ביהודה ובשומרון נמנים על השורה הראשונה של הטובים והבולטים שבאזרחי ישראל, אלא מפני שלתיאטרון המכבד את עצמו אסור להוריד את המסך לפני שום ציבור בגלל דעותיו והשקפותיו ומעשיו, הנתפסים כחוקיים בעיני הכנסת ובית המשפט.
מהכרוז הקורא להחרים את תושבי אריאל ועפרה ואפרת ועלי נודפת יהירות והתנשאות. זו חרפה. גם טעות. יש ויכוח, והוא חוצה את הקו הירוק. גם אני סבור כי בסופו של דבר הפתרון לסכסוך הישראלי?פלשתיני הוא בהקמת שתי מדינות לשני עמים. אבל מה רוצים המחרימים מן הנוער שנולד באריאל וגדל בה? שיפנה עורף להוריו? שיתעלם ממורשתו? שיוותר על עקרונותיו ודעותיו כדי לראות את "המלט" בכיכובו של שחקן שהשתמט מצה"ל?
המתנחלים הם אזרחים מעולים שיש עימם מחלוקת, ורק ההיסטוריה תפסוק מי צדק. המנשר הזה שנועד להציג אותם כאזרחים סוג ב' אינו מוסרי ולא יהודי.
למנוע תרופות מבית אל?
במה הם נחותים? אילו התבקשו חותמי המנשר להציג לפני רוצחים ועברייני אלימות ופדופילים ומקבלי שוחד בבית הסוהר, לא היו גוזרים על עצמם להינתק מציבור הפושעים. להפך, היו מופיעים בכלא ומסבירים כי זו תרומתם לתיקון העולם. בכלא איילון כן, ובאריאל לא?
מה יעשו בהמשך? יקראו לאופים לא לשלוח לחם לגוש עציון? למנוע תרופות מבית אל? וניתן לראות את ההמשך - לא להופיע לפני חיילי צה"ל, תחילה אלה המוצבים ליד שכם ואחר כך גם אלה שמשרתים בקריה בתל אביב, הלוא היא המושבה הגרמנית?טמפלרית שרונה. הבאת תרבות להתנחלויות היא חובת כל מי שהוויכוח הדמוקרטי קרוב לליבו. הן מפני שתושבי אריאל ראויים לתיאטרון העברי, והן מפני שאם הימין יחרים את התיאטראות הצלחתו תהיה גדולה יותר.
לפני שבוע צפיתי בהבימה בקומדיה משעשעת - לא יותר מזה, אבל בימים של מתח רצוף זה לא מעט - הנקראת "ארוחה עם אידיוט". אחד משני הכוכבים הוא רמי הויברגר. הופענו יחד זמן מה בתוכנית טלוויזיה. יש בינינו כמה וכמה הסכמות. גם מחלוקות. אני מחסידיו כשחקן מאז "קן הקוקייה".
אך אם הוא יחרים את אחיי הכתומים, לא תהיה לי ברירה אלא להדיר רגליי מהצגות שבהן יככב. חבל לי. אין לי ברירה.