שלושה כפתורים פרומים בחולצת השיפון הלבנה של איציק זוהר חושפים חזה שזוף ומוצק, כמעט חלק, למעט מקבץ שערות קטן, שבחלקן פשטה השיבה לכבוד יום הולדתו ה?40 שנחגג השבוע. הוא שולף מתא הכפפות במכוניתו השחורה בושם סודי שאפשר להשיג רק במילאנו, מרסס בנדיבות, מעיף מבט במראה, מחייך ויוצא.
הוא צועד אל פתח המסעדה ובראשו חולפת מחשבה, ספק מטרידה ספק נעימה, שסעודתו בחברת בחורה זרה תדווח בהרחבה במדורי הרכילות. הסועדים לצידנו, גברים כנשים, תולים בו את מבטיהם ואיציק מגחך בהנאה. הטלפון הסלולרי שלו משמיע צפצוף. הוא מביט במסך וסומק קל עולה בלחייו. במסגרת קמפיין לבושם הועמדה נשיקה איתו למכירה פומבית כתרומה למען תינוקות. המחיר תמורת מגע שפתיו עלה באותו הרגע ל?20 אלף שקלים.
השעה שלוש אחרי הצהריים, וכיוון שזוהר הקיץ משנתו רק לפני שעות ספורות הוא מוותר על כוסית הוודקה, שהחליפה את הוויסקי כמשקה המועדף. איציק זוהר אוהב לבלות ולהנות, גם אם זה לא נראה למישהו. כזה הוא, לא קם לפני חצות היום, חוש המשמעת שלו שרוי תחת ריפיון ניכר והוא מעדיף להתעמר בחוקי כל מסגרת, מה שעשוי להקשות עליו בפרויקט החדש שלו, ההשתתפות בעונה השישית של "רוקדים עם כוכבים" (בכל יום שני בערוץ 2).
"יש לי קושי לקבל מסגרת", הוא מודה, "אני אוהב להיות חלק ממסגרת אבל לא אוהב לחיות לפי התנאים שלה. אם המסגרת מאוד רוצה אנשים מסוימים היא צריכה לזהות את החריגים שבהם. יש חנונים שעובדים מהבוקר עד הערב. אני לא כזה. בסדר, יש לי בעיה ואני מסתדר איתה. בערוץ הספורט, למשל, קובעים את הצילומים רק בשעות שהם יודעים שאני יכול לבוא.
"רוקדים עם כוכבים פנו אלי כבר מהעונה הראשונה ומאוד התלבטתי. למה? כי הבגדים נראו לי מאוד בעייתיים". לפיכך, בחוזה שלו מול רשת מובטח לו שגופו לא ישתחל לתוך טייטס צמודים, וגם על פאייטים ונצנצים הוטל וטו. "חוץ מזה, אף אחד לא מלביש אותי ואני גם קובע מה מסגרת הזמנים של האימונים".
הילד הרע
את גופו של זוהר מעטרות צלקות שונות. צלקת אחת מגלשן שנכנס בו, צלקת נוספת מנגיחה של ראובן עטר, כמה צלקות מאימוני האיגרוף וצלקות ורודות על הזרועות "מבחורה חרמנית". לאורכה של לחיו הימנית מככבת צלקת בת שנתיים וחצי, הנחבאת מתחת לזיפים. הוא מלטף אותה עם האצבע ואומר כמעט בגאווה, "תפרו אותי כמעט 50 תפרים. למזלי, את העבודה עשתה כוכבת עולה בעולם הפלסטיקה. בחורה מדהימה, יפהפייה. תוך כדי שהיא תפרה אותי קבענו לצאת אחרי זה לשתות צ'ייסר. להגיד לה יפה תודה".
הצלקת המפורסמת הזאת היא עוד אירוע בשורת אירועים הקשורים בזוהר ומדיפים ניחוח לא ברור. באמצע 2008 ובאמצע הלילה, בשדרות רוטשילד בתל אביב. זוהר חזר מבילוי וגבר בלתי מזוהה חבוש קפוצ'ון פרץ בריצה, חתך לו את הלחי עם שבר בקבוק ונמלט. "תביני, העצם שלי היתה בחוץ מרוב שהחתך היה עמוק. החברים שהיו איתי ממש איבדו את ההכרה, התעלפו, כשהם ראו את זה. התוקף התכוון לחתוך לי את הפנים באלכסון, מהאוזן עד הפה. למזלי, אלוהים אמר לי, 'איציק, תזיז את הפנים', אז הוא הצליח רק לחתוך ליד האוזן.
חתך מהאוזן לפה? במילים אחרות, "כוסה" של העולם התחתון כי שמעת משהו ואז רצת לדבר?
"תאמיני לי שאני יודע מה מקובל בעולם התחתון. מה שהתוקף רצה זה אך ורק להרוס לי את הפנים, לכער אותי".
אז למה לא הגשת מיד תלונה במשטרה?
"השיקול היחיד לא להגיש תלונה היה כדי ליצור שקט. להשקיט את הבאזז סביבי אחרי שכל המדינה דיברה על איך השחיתו לאיציק זוהר את הפנים. בסוף הוגשה תלונה, ובינתיים עצרו רק חשוד אחד. הביאו אותי כדי שאזהה אותו אבל אמרתי להם שאין סיכוי, אני לא ראיתי את הבנאדם. כל מה שאני יכול להגיד עליו הוא בערך מה הגובה שלו ומה היה צבע המעיל שלבש".
אין לך ניחוש מי זה יכול להיות?
"אני יכול לקחת את זה למיליון כיוונים, אני לא רוצה".
חוץ מניסיון השחתת פניו נקשרו בשמו של זוהר במהלך השנים עוד פרשות רבות כגון חקירה על העלמות מס, מעורבות בפרשת הימורים בספורט (בתיק שנסגר לבסוף) ופשיטת משטרה על ביתו בחיפוש אחר סמים. "לסיפור הזה בואי לא ניכנס", מבקש זוהר, "כבר שלחו לי מהמשטרה מכתב עם סוג של התנצלות, אחרי שכנראה הבינו שזה היה כלום".
אבל מצאו אצלך חגיגת?
"הכדורים לא היו שלי. אולי מישהי שהיתה אצלי השאירה אותם שם. מאיפה לי לדעת, מה, אני מנקה את הבית? העוזרת מנקה. אבל עיזבי, אני כבר לא אהפוך להיות הילד הטוב. מישהו חייב למלא את התפקיד של הילד הרע, לא? מי שירצה לחשוב שלילי לגביי ימצא את החומר, ומי שירצה לחשוב חיובי - גם ימצא חומר. אני מספק חומרים לשני כיווני המחשבה".
אתה סיפקת לא מעט חומרים כדי שיחשבו שאתה ילד רע או ילד שמסובך במשהו לא ברור.
"אבל מכל הדברים לא התפתח כלום. מכל הסיפורים האלה שום דבר לא קרה, אז אולי משהו פה לא בסדר?".
אז למה זה נדבק אליך? מי מחפש אותך?
"אני צריך לחשוב למה זה נדבק אלי?! לא רוצה. כשאני נכנס למקום אני מרגיש את האנרגיות ואת המבטים של הגברים. את האנטגוניזם, את שנאת החינם ואת קנאת החינם. אני מושך המון תשומת לב ואש. ותאמיני לי, אני לא מצליח להבין את זה. עד היום כשנשים וילדים מבקשים ממני להצטלם זה מביך אותי, כמו לפני 20 שנה.
"היום אני כבר מכיר את הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים יכולים לפגוע בך בלי שאתה יכול להתגונן, אבל לא אכפת לי. מה כבר לא אמרו ומה כבר לא כתבו עלי. הקלות שבה ניתן להרע לאנשים מסוגי היא בלתי נתפסת. קחי את הסיפור שהיה לי עם מס הכנסה, לדוגמה. השופטת שם אמרה, 'איציק זוהר הוא דמות לחיקוי, הוא איש מפורסם'. אני לא רוצה לשמש דוגמה. לא בא לי. אני לא רוצה שהמודל והדוגמה של הילדים שלי, למשל, יהיו שחקני כדורגל. לא רוצה. שחקני כדורגל באים בדרך כלל ממקום מאוד נמוך - כמוני, חסרי השכלה - כמוני, די מופרעים - כמוני".
נוסף על הצלקות הרבות יש עוד משהו שמעטר לזוהר את הגוף. על זרוע ימין, באמצע הדרך בין השריר הדו?ראשי לשריר התלת?ראשי מקועקעים בענק השמות גבריאל ודניאל, ילדיו בני ה?11 וה?9 בהתאמה, שנולדו לו מנישואיו לאילנה זוהר, שהפכה ברבות השנים לגרושתו.
עם הילדים ("אותם אני אוהב אהבה אינסופית") עובר זוהר חוויה מתקנת, לאחר שבילדותו הוכה, לדבריו, על ידי אביו, שאיתו הוא לא בקשר היום. לעומת זאת, "עם אמא שלי", הוא מספר, "שמבוגרת ממני רק ב?16 שנה, אני מדבר כל שעתיים. אני הגאווה שלה, סיפור ההצלחה של המשפחה".
למה אתה ואילנה התגרשתם?
"מאוד יכול להיות שלא הייתי מספיק טוב כבעל. נכנסתי לסחרור, כנראה. בין היתר היה קשה כי אני מאוד מחוזר, אבל היא ידעה עם איזה גבר היא התחתנה. האישה שלי היא לפני כולם, כולל הילדים. העוצמה של בת הזוג שלך נותנת המון כוח לילדים. תחליש אותה בפני הילדים שלך, אתה תפגע בהם. אבל ברגע שזה הפסיק להיות ככה עם אילנה, אז לא הגיע לה ולא הגיע לי שאני אחיה בהתנהלות צבועה".
הייתי מאוד עצלן
בתקופה האחרונה זוהר מנסה את כוחו ביזמות ובעסקים, שעליהם הוא ממעט לפרט. "זה כל מיני דברים ברמת הפטנטים, יוזמות שלי, שאני חשבתי עליהן, לקחתי דף וכתבתי. לא יודע מאיפה זה בא לי. אלה דברים שלא נראו בעולם. יש לי יזמות אינטרנטית עם פיני זהבי, שהיה הסוכן שלי, למעין מנוע חיפוש לכל נתוני שחקני הכדורגל בעולם. אני עדיין לא רואה מזה את המיליונים. ויש יזמות בעוד תחומים, אינטרנט, סלולרי, מיזם נדל"ני בחו"ל, שם לצערי דווקא הפסדתי הרבה מאוד כסף. לא הייתי ילד שקרא ספרים מהבוקר עד הערב, בקושי עשיתי בית ספר, אבל בכל זאת, יש לי ידע כללי מטורף. ידע כללי ברמות מפחידות. חבל שלא הלכתי לחידון ידע כזה. אנשים שואלים אותי שאלות ואני עונה בלי לזכור מאיפה אני יודע את התשובות".
פרט ליזמות העסקית זוהר לא התנתק לחלוטין מהתחום שהפך אותו למפורסם - הכדורגל הישראלי. הוא פרשן קבוע בערוץ הספורט ומדי פעם בתוכנית הספורט של רדיו תל אביב.
מה דעתך על הכדורגלנים בישראל היום?
"הבעיה של הכדורגלנים שלנו היא קודם כל כמות התקשורת שיש סביב הכדורגל. בתקופתי לא היו עשרות ערוצים ואתרי אינטרנט ואלף כתבים שצריך לשבור את הראש למי אמרתי מה ולמי הדלפתי איפה. המרדף אחרי הכותרת הבאה מקצר לשחקנים את החיים. הם חיים בפחד שעוד רגע ייחשף הבלוף המקצועי שלהם, והם מנסים להספיק כמה שיותר ליהנות ממה שיש. הבלוף בארץ הוא פשוט ענק. הרמה המקצועית ירודה ביותר, ביותר, ביותר.
"ההזנחה של הכדורגל בארץ היא פושעת. מאמן שעושה השלמת הכנסה ובא לשעתיים אימון לא יכול לתת לילד את הבסיס שצריך כדי להתפתח, ועוד מאמן שלא שיחק בכלל כדורגל ולא חווה את בלומפילד או את רמת גן מלאים מימיו. הוא לא יכול להסביר מה ההרגשה לעמוד לפני בעיטה כשיש 50 אלף צופים; מה קורה אחרי שמחמיצים פנדל; איך לחנך את הגוף שלך להתמודד עם כאבים. הוא לא יכול להסביר לך איך לדמיין את המשחק כשאתה לא נרדם בלילה. אני, למשל, לפני כל משחק חשוב הייתי מדמיין את עצמי על המגרש. איפה אני עומד, מתי הכדור יגיע אלי, איך ייראה הגול שלי, איך אני ארוץ אל הקהל, באיזו דקה זה יהיה, מתי ייגמר לי האוויר".
ומה עם התרבות של הבליינות, הנהנתנות, העצלנות והבחורות בחדרי המלונות?
"הכל נכון, אבל אני רוצה להגיד לך שבאיטליה, באנגליה ובספרד זה פי 800 יותר חמור מבישראל. בחורות, שיגעונות, הכל. אבל על המגרש מקבלים כאלה דברים יפים שזה שווה את הכל. כששיחקתי באנגליה, השחקנים המקומיים היו מגיעים שיכורים מתים לאימונים, ורודים בלחיים מרוב אלכוהול. הייתי משתכר רק מהאדים שיצאו מהם. אבל הם היו עולים על המגרש ומתמודדים עם אימון ששחקן ישראלי צריך שבועיים לנוח ממנו. הם רגילים למאמץ הזה באופן קבוע, יומיומי. זה רף שלא מכירים פה בארץ בכלל".
לא קשה לך למשל לראות את ההצלחה של טל בן חיים ותמיר כהן באירופה, בהשוואה לניסיונות הכושלים שלך להצליח באנגליה ובבלגיה?
"ה'יתרון' של שניהם הוא חוסר הכישרון שלהם. יש בהם רצון להצליח ולממש את החלום בלי כישרון, אז הם מאוד מתאמצים. לי הכל תמיד בא בקלות אבל באותה הקלות נעלם, ממש כמו בשיר 'משיח לא בא' של שלום חנוך. רק אחרי שנים הבנתי שמשיח לא בא למי שלא מתאמץ".
לכן תמיד כינו אותך כישרון לא ממומש ועצלן?
"כן, אבל הכל זה בגלל הגודל של הכישרון שלי. נכון, הייתי מאוד עצלן. הכל בא לי נורא בקלות. אמרתי לעצמי, 'מה הבעיה, אני יכול להיות כוכב בחצי מאמץ'. אבל אז הגיעו הפציעות, והכישרון לבד כבר לא הספיק. הייתי צריך להמציא אופי חדש וזה כבר קשה מאוד".
ואם היית מתאמץ, לאן היית מגיע?
"לא יודע. המצחיק הוא שהמקום היחיד שנתתי בו את כל כולי, בלי בילויים, בלי שטויות, בלי שתייה ובלי בחורות היה אנגליה. היתה לי שם חברה, אבל חוץ מזה כל שאר הזמן היה אימון, מסעדה, בית. ולמרות הכל, זו היתה התקופה הכי גרועה מבחינה מקצועית. הייתי מתאמן כמו סוס, בא הביתה, בוכה מרוב כאבים ולא מצליח. זה הוציא ממני משהו לא טוב".
זו ההחמצה הכי גדולה שלך?
"ההחמצה שלי היא קודם כל זה שחושבים עלי כעל פספוס. למרות שאני בין 50 השחקנים הישראלים הכי טובים, הבאתי אליפויות וגביעים, מלא מלא גולים. שיחקתי במכבי תל אביב, בבית"ר ירושלים, מכבי חיפה, נבחרת ישראל, וכל זה - אני מזכיר לך - בלי להתאמץ.
"אבל ההחמצה הכי גדולה מבחינתי היתה הדרך שבה התייחסתי לכדורגל. באיזשהו שלב התבלבלו לי היוצרות. בהתחלה חשבתי שההנאה מכדורגל היא הסיבה שאני משחק, אבל בגלל שאני ילד מעברה מבת ים, בגלל שלא היה לי כסף כל הילדות ולא היו לי בגדים ולא היה שום כלום, רק פשע ואלימות, הרגשתי צורך לפצות את עצמי, ובצורה הכי קיצונית - לפוצץ המון כסף בקזינו ולקנות המון בגדים והמון מכוניות ולהזמין את כל החברים על חשבוני. עשיתי המון שטויות. זה הפספוס הכי גדול שלי - שלא שמרתי על האותנטיות שבגללה התחלתי לשחק כדורגל. אהבתי את מה שהכדורגל נתן לי מבחינה חומרית ולא התמקדתי במשחק עצמו, כי הוא בא לי בקלות. החיים הנוצצים השתלטו לי על האהבה למשחק. אני מציע בחום לכל הילדים שמשחקים בשכונה לשמור על האהבה הזו. היום כשאני משחק בקאנטרי אני משחק בכזו תשוקה כאילו אני באולד טראפורד (האיצטדיון הביתי של מנצ'סטר יונייטד; נ"ל). כשהייתי מקצוען קיבלתי מאות אלפי דולרים לעומת הקאנטרי שאני לא מקבל בו שקל, אבל למזלי הרווחתי בחזרה את האהבה שלי למשחק. האותנטיקה חזרה לחיים שלי.
"אין חוכמות. התהילה משחיתה. הכסף משחית. קיבלתי ורטיגו היסטרי כשהסתובבתי עם דוגמניות, עם מלא כסף ועם כל הנסיעות לחו"ל. היום אני יותר חזק".
אבל גם היום, הנובורישיות, ההימורים, הבחורות - כל אלה עדיין קיימים בחיים שלך, לא?
"יצאתי שבע מהכדורגל. שבע מהנובורישיות. בכל מקרה, הנהנתנות והבליינות הן העטיפה. פעם היה בי רצון להוכיח כל הזמן כמה כולם טועים לגבי מה שיש בתוך תוכי. זה עבר. צדקו לגבי התקופה ההיא, זילזלתי בכישרון שקיבלתי במתנה. היום אני כבר לא צריך לחשבן לאף אחד כלום".
לא התייחסת להימורים.
"מאז אנגליה, ששם הפסדתי את רוב הכסף בהימורים, כבר לא בא לי. יש בהימורים ריגוש חריג בעוצמה שלו, אבל זה כבר לא מעניין אותי. לפני שנתיים הייתי בניו יורק, כל החברים נסעו לקזינו באטלנטיק סיטי ואני היחיד שנשארתי במנהטן. העדפתי ללכת לדרינק בבר עם איזו בחורה".
אותנטיקה של פעם
מאחורי הקלעים של "רוקדים עם כוכבים", יש מי שמשוכנע כי הקסם האישי והכריזמה של זוהר בקרב נשים יעבירו אותו בקלות משלב לשלב בתחרות. או כמו שרון קופמן, עמיתו לערוץ הספורט, הגדיר זאת בעבר, "נשים נתלות עליו כמו על עץ הדעת".
מה סוד הקסם של איציק זוהר?
"זה היה ככה כל החיים שלי, הרבה לפני שהתפרסמתי. גם כשהייתי ילד מלא חצ'קונים. אני באמת לא יודע מה סוד הקסם", הוא מצטנע ואז שולף פואטיקה רגשית ישר לפנים: "אני יכול לבכות מסרט, אני יכול לראות ילד קטן ולבכות. עם כל הקשיחות שלי והגודל שלי אני יודע לבכות. ואני לא בוכה סתם, אלא בצורה אמיתית. זה באמת נורא כואב לי. אני מסוג האנשים שכשטוב להם רואים וכשרע להם יודעים מיד".
אולי זה להיותך המטרוסקסואל העברי הראשון?
"אולי. יכול להיות. מה, את היית רוצה להיות עם גבר שהציפורניים שלו מלוכלכות והחזה שלו מריח מגריז?
"יש בי הרבה אינטליגנציה רגשית. תמיד הנשים שהיו איתי אמרו לי את זה. אני נותן המון עצות להמון אנשים, בלא מעט תחומים, לא רק בספורט.
"אני מאוד מחובר, זו כל המהות שלי... אין שניים כמוני. ואני אותו הדבר בטלוויזיה כמו כשאני מדבר איתך ועם אדם ברחוב.
האותנטיקה שלי היא סוג של קסם. בתוך כל העולם הבורגני הזה והחומרני הזה וכל הכביש איילון הזה שלא מפסיק, פעם יש פקק, פעם לא.
"בתוך כל העולם הזה, האותנטיקה הלכה לאיבוד. היא התחלפה בפלסטיק, במשהו לא אמיתי, במשהו שמתחלף כל שבוע, ואותי, האותנטיקה הזו שבי, האותנטיקה של פעם - היא שמצילה אותי".