הנשיא ברק אובאמה נראה אמש במסיבת העיתונאים שלו כמו "דקל שפל צמרת". עדיין רהוט ומעורר אהדה בהתנסחותו, אבל כבר לא האיש עם סיסמתו המנצחת מ?2008 - "כן, אנחנו יכולים". ביטחונו בכך נמוג.
העיתונאים הירשו לעצמם "לשפד" אותו, להעמידו במקומו. אילצו אותו לסגת אל הנכונות לפשרה, לפנייה אל מצפון ה"ביחד" של הרפובליקנים. הוא נשיא תלוי.
אובאמה הפסיד אתמול מפני שממשלו ומפלגתו סטו מן הדרך האמריקנית. איש אינו יודע לומר בפירוט מה היא, אבל ביטויים כמו מסיבת התה שהתרחשה בבוסטון לפני 237 שנים נוגעים בעצב יסודי של האבות המייסדים, והם חסרו בממשלו של אובאמה. על ההפסד הזה נוסף הנדבך העיקרי, שעסק במצבה הרעוע של הכלכלה האמריקנית והפך את חוסר הנחת לתבוסה, מפלה בקלפי.
הרפובליקנים לא ימהרו לנהל מדיניות של אחדות לאומית. הם שואפים את הריח המשכר של הבית הלבן. בעוד שנתיים יהיו קופצים רבים על המינוי לעמוד בראשם. לעומת זאת, אין הדבר ודאי כלל ועיקר שאובאמה יוביל את הדמוקרטים. אלא שלפי שעה לא צצה חלופה מנהיגותית במפלגת השלטון שנחלה תבוסה.
מבחינתה של ישראל דבר אינו ברור. בית הנבחרים האמריקני הנשלט בידי הרפובליקנים אינו נדיב באישור הוצאות. עשרים אחוזים מחבריו חדשים בתפקידם, והשדולה הישראלית איפא"ק תצטרך להזיע כדי לצרפם לתומכיה בתחום הסיוע הכספי.
אובמה צריך הישג
מבחינה מדינית לא ברור במה יעסוק הבית הלבן. התגובה הראשונה היא שאובאמה יתמקד עתה בכלכלה. היא גרמה לתבוסתו, ובלי תיקונה אין לו סיכוי לשרוד בעוד שנתיים. הוא יזנח את ציר ירושלים?רמאללה. התגובה האחרת היא שבהיעדר הסכמה בענייני פנים, ובעוד הרפובליקנים שואפים לבטל את חוק ביטוח הבריאות - יתמקד הנשיא דווקא במשא ומתן הישראלי?פלשתיני.
ההערכה המקובלת בירושלים היא שהלחץ על ישראל יגבר. אובאמה צריך להגיע להישג ויש לו התחייבות לאבו מאזן, והוא מאוכזב שישראל לא העניקה לו עוד הקפאה בת חודשיים. בנימין נתניהו יבקר בשבוע הבא בארה"ב וייפגש עם ג'ון ביידן והילארי קלינטון, והתמונה תתבהר. לכאן או לכאן? כל הימור טוב כהיפוכו.
בירושלים לא היתה אתמול צהלה לנוכח היחלשותו של הנשיא. גם אם תוצאות הבחירות ימתנו את הלהיטות ללחוץ על ישראל - אין למדינת היהודים עניין אסטרטגי לראות בהיחלשותה הנמשכת של ארה"ב.
לשון האדנות וההתגרות שבה מרשות לעצמן טהרן ודמשק וביירות השיעית להתבטא לעבר וושינגטון אינה טובה לכל מה שחשוב לישראל ולדמוקרטיה העולמית.