העסקה של מכירת בית ההשקעות פסגות, כמו גם הנסיבות שבהן הסתיימה עיסקה זו, אינן עוד מאותן עסקאות רגילות של העברת בעלות בחברה עסקית מיד אחת לאחרת. מדובר בבית ההשקעות הגדול ביותר בישראל, המנהל נכסי ציבור בהיקף של 140 מיליארד שקל. אולם מעבר לכך היתה זו עיסקה יוצאת דופן במובן זה שהתנאים להעברת הבעלות גובשו בד בבד עם פרקליטות המדינה והרשות לניירות ערך.
כמעט כל נכסי הציבור בישראל מנוהלים בידי שלוש חטיבות מרכזיות: הבנקים, חברות הביטוח והארגונים הפועלים בשוק ההון.
עד לשלב שבו יושמו המלצות ועדת בכר מרכז הכובד והשליטה היו בידי הבנקים. מיום שיושמו ההמלצות ועדת בכר, חלק גדול מנכסי הציבור הועבר לניהול ולשליטה בפועל של חברות פרטיות. החברות בשוק ההון פועלות במגוון אופנים: ניהול קרנות נאמנות, ניהול תיקי השקעה, תעודות סל, ניהול קרנות פנסיה, ניהול קופות גמל - כל הכספים האלה הם, בפועל, חסכונות של הציבור.
חברת פסגות המריאה לראש רשימת בתי ההשקעות הגדולים בישראל. מה שהפתיע וייחד אותה היה טמון בכך שהמנכ"ל שלה, רועי ורמוס, היה אדם צעיר שטרם הגיע לגיל 40. בשלב מסוים הודלפו לעיתונות ידיעות כאילו הנהלת פסגות השפיעה על שוק ההון ועל ערכי ניירות הערך הסחירים במכוון ובניגוד לכללי התנועה של שוק חופשי. קשה להעריך אם אכן היה יסוד לשמועות אלה ועד כמה הן היו מדויקות. היה ברור שהתנהלה חקירה בנושא על ידי הרשויות המוסמכות.
נכסי הציבור לא ייפגעו
יש להבין שהאמון שהציבור נותן באותם גורמים המנהלים את כספו ואת חסכונותיו הוא בעצם היסוד להתנהלות תקינה ונורמלית של שוק ההון. היעדר אמון יכול להרוס את המוסדות הפיננסיים הגדולים ביותר ויש די אירועים היסטוריים המוכיחים זאת. משום כך אפשר להבין את הרגישות הגבוהה שגם הציבור וגם הרשויות המפקחות מייחסים להתנהלות אמינה ואחראית של נכסי הציבור.
פעם נתן הציבור אמון רב מערכת הבנקאית, כמעט ללא סייג. אלא ששני משברים חמורים שינו את עמדת הציבור: משבר מניות הבנקים בתחילת שנות ה?80, ומשבר האשראי הבנקאי בתחילת שנות ה?90.
שני משברים אלו עירערו במידה רבה את אמון הציבור במערכת הבנקאית וייתכן שהם היו התשתית להמלצות ועדת בכר, שהוציאה חלק גדול מהשליטה בנכסי הציבור מידי הבנקים. כך או כך, בכל מוסד המנהל את כספי הציבור אמון הציבור באותו מוסד הוא נכסו החשוב ביותר.
בתום החקירה ובמסגרת רכישת פסגות, הוחלט להטיל על פסגות קנס בסך 150 מיליון שקלים. יש להניח ששום חברה לא היתה מוכנה להגיע להסדר של תשלום קנס כה גבוה, אם היא לא היתה סבורה שזה עדיף לה על פני התייצבות בפני הליכי חקירה ומשפט. בכך הבטיחה פסגות את הפסקת ההליכים הפליליים נגדה, והבטיחה את חוסנה עבור המשקיעים החדשים.
עם זאת, חשוב לציין כי ברמה האישית, החקירות נגד המנהלים שלה יימשכו.
לכן במסגרת ההסדר פרשו המנהלים מעמדות הניהול ובדרך זו נותקה החקירה שלהם מהמשך ניהול ענייני החברה. זו פעולה מתבקשת כדי לנתק את החברה מהחשדות הקשורים במנהלים שלה. לא נותר אלא לקוות כי תשלום הקנס ייעשה בדרך המבטיחה כי נכסי הציבור המנוהלים בידי החברה לא ייפגעו במאום.