היכל השיש, ובראשו הכיפה שעוצבה בסגנון רומי קלאסי, רוחש חיים תוססים, ואפשר שזהו האתר הפוליטי, הפומבי, המרתק ביותר בארה"ב כולה. ולא רק על שום חשיבותו כאכסניה לרשות המחוקקת הקובעת סדרי חיים. ולא רק אדם זר, לא אמריקני, כמותי, סובר כך, כי כשאתה מגיע לגבעת הקפיטול תראה אמריקנים מקצות ארצם המגיעים לפקוד את נבחריהם. כן, הקונגרס של ארה"ב נוהג ממש כבית פתוח, כי הוא בית העם, במלוא משמעותו.
אי אפשר שלא להתרשם מן המגע הישיר בין הבוחרים לבין נבחריהם: לא אחת, כאשר ביקרתי בלשכות חברי בית הנבחרים או הסנאטורים, נכחתי במידת הכנסת האורחים שנוהגים הנבחרים וצוותיהם במבקריהם. לשכתו של הקונגרסמן דומה למעין לשכת מודיעין לתיירים, שהרי הבאים מקצות ארה"ב מבקשים לסייר גם בשאר אתריה של וושינגטון. במרוצת שנות חייהם זה יהיה אולי ביקורם היחיד בעיר הבירה שלהם, וכאן יוכלו להצטלם עם נבחרם ויקבלו מפות לתייר והדרכה מצוות חבר הקונגרס או הסנאטור.
ובתוך הבית פנימה, באולמי המליאה של הסנאט או של בית הנבחרים, למרות הבדלים אידיאולוגיים בין המחנות, שולטת מידת כיבוד היריב: בניגוד לכנסת שלנו, רק לעיתים רחוקות מאוד תוכל לשמוע רטוריקה של גידופים.
הנשיא, שכהונתו אינה תלויה כלל באמון הרוב בבית הנבחרים, אינו נואם בקונגרס, אלא כאשר עליו לשאת את הנאום השנתי על מצב האומה.
ואיזה כבוד רוחשים לו שני הצדדים בבואו מן הבית הלבן לשאת את הנאום הזה! בדרכו לדוכן הנואמים, מלווה בצירים משני הצדדים, מעין משמר כבוד, הוא לוחץ ידיים לאוהדים וליריבים, ונאומו משוסע תמיד. לא, לא בקריאות ביניים קנטרניות אלא רק במחיאות כפיים. לעולם, לעולם לא בקריאות ביניים!
בסנאט אין כלל דוכן נואמים
בבית הנבחרים, אשר כל ציריו, 435, עומדים לבחירה אחת לשנתיים, ואפילו בסנאט, הבית העליון, שוררת מידה רבה של היעדר פורמליות, גם במהלך החקיקה. פעם, במהלך דיון על סיוע החוץ, נכנס לאולם הסנאט אחד הסנאטורים, דומני שהיה זה הסנאטור הדמוקרטי מאסקי, והעיר כי יש להוסיף לישראל בסעיף מסוים של החוק סכום של כמה עשרות מיליוני דולרים לסיוע לקליטת העלייה מבריה"מ לשעבר. כסף קטן, כמו שאומרים. כך ביקש הסנאטור במהלך הדיון, ולא מדוכן נואמים, ושאר חבריו רק הינהנו לאות אישור והסכמה. בכלל, בסנאט אין כלל דוכן נואמים, הסנאטור נואם כשהוא ניצב ליד המכתבה המוצבת לפניו.
אנו, בישראל, לא מוקירים די הצורך את סיוע החוץ שמעניקה לנו ארה"ב באישור הקונגרס על שני בתיו. והרי אין הוצאה של סנט אחד ללא חוק.
מדי פעם נערכו סקרים אשר הוכיחו כי האמריקנים מן השורה בכלל סולדים מן הכספים המועברים למדינות אחרות, בבחינת "עניי עירך קודמים". שאלתי פעם את הסנאטור יוברט האמפרי, שהיה רב השפעה, אם קיבל אי פעם מישראל מכתב תודה מאזרח על תמיכתו בסיוע לישראל. תשובתו היתה שלילית. וחבל.
עקב ההדר, מצד אחד, והפשטות העממית מצד אחר, אהבתי מאוד לסקר את הנעשה בגבעת הקפיטול, אשר על התורן בכיפת השיש מתנופף דגלה של ארה"ב. מדי יום מחליפים את הדגל, מחשש, מצחיק למדי, שמא יתבלה לו הדגל לאחר יום שבו התבדר ברוח. אחד מעוזריו של הסנאטור קלייבורן פל, ששם לב לאהבתי את סיקור הקונגרס, כיבד אותי בשי: דגל שעשה את ה"יומית" שלו. הוא אכן התנוסס מעל גבעת הקפיטול, והדגל המקופל הגיע עם אישורו החגיגי של קצין הקונגרס. אולי כך מקבל עולל צעצוע שהשתוקק אליו.
אבל בל תטעו לחשוב כאילו אין תככים במסדרונות היכל השיש. יש ויש. על אלה, בהזדמנות אחרת, לא ביום הבחירות החגיגי, המשמעותי.