החלום התנפץ, אך עוד מוקדם להספידו

על אף ההפסד הצורב הצפוי היום בבחירות לקונגרס, הנשיא אובמה יכול לצטט את אמירתו של הסופר מרק טוויין "הידיעות על מותי היו מאוד מוגזמות". לפי ההערכות, אובמה אמנם ישבור את השיא של אובדן מושבים בבית הנבחרים בבחירות של אמצע כהונת הנשיא (השיא הקודם היה שייך לקלינטון ב-1994, 52 מושבים), אבל יש לזכור - עדיין מוקדם להספידו.

כבר עתה ברור שהקסם, ההתרגשות והתקווה, שליוו את בחירתו של אובמה ב-2008, התפוגגו. אם ייבחר אובמה לכהונה שנייה ב-2012 זה לא יהיה תודות לקסם ולתקווה, אלא משום שהרפובליקאים עוד לא הציגו מועמד סוחף ומלהיב ואפילו לא מועמד סביר. בנוסף, אם אובמה ישוב לבית הלבן זה יהיה בגלל המחזוריות בכלכלה. אחרי המשבר הגדול של 2008-9 מגלה אמריקה סימני התאוששות, אמנם לא מהירה ומדהימה, אבל ייתכן שעד הבחירות הבאות לנשיאות יחזור הצבע הוורוד ללחיי הכלכלה האמריקאית. אולי אז יזכור הבוחר האמריקאי שהיה זה הנשיא האפרו-אמריקאי הראשון שהזרים יותר מטריליון דולר לחילוצן של חברות אמריקאיות מהמפולת ומנע בכך קריסה גלובלית.

כאשר נבחר אובמה לפני שנתיים, הצביעה ארה"ב עם תקווה לשינוי, להתחלה חדשה. הנשיא החדש ביטא תקווה שארה"ב תיחלץ מהמלחמות חסרות התוחלת בעירק ואפגניסטן, תקווה להיחלצות מהירה מן המשבר הכלכלי, תקווה לסגירת פערים כלכליים וחברתיים בחברה האמריקאית ותקווה שארה"ב תנהיג את העולם החופשי לקראת סדר עולמי חדש שבו אירופה, רוסיה, סין ואפילו רובו של העולם המוסלמי רואים בארה"ב מצפן ומצפון.

רק חלק מהציפיות התממשו. ארה"ב הוציאה כוחות אבל היא עדיין בעירק ובאפגניסטן, הכלכלה השתפרה אבל מימדי האבטלה לא השתנו בצורה ניכרת והרפורמה בבריאות פתחה פצע אידיאולוגי גדול ומדמם בחברה האמריקאית. ובנושאים הקרובים יותר ללבו של הציבור הישראלי - על טעויותיו בטיפול בסכסוך הישראלי-ערבי או בנושא הגרעין האיראני אפשר לכתוב ספר.

אם תחזיות סקרי האהדה לנשיא יתממשו ויתבררו כאמת, ניתן יהיה לקבוע כי את אובמה ב-2010 ניצח אובמה. ב-2008 אובמה נדמה לבוחר האמריקאי כמשב רוח רענן מול הזוג המוזר מקקיין-פיילין שמולם התמודד. אבל האמריקאים ביקשו רק רוח רעננה ולא נשיא שישנה להם סדרי בראשית כמו, למשל, חוק הבריאות. האג'נדה שלו הייתה מעולה למסר בחירות; כנשיא הוא היה יכול "להרגיע", לפזר את ביצוע יוזמותיו על פני יותר משנה, אבל הוא שכח ונענש.

נשיא שאין לו קונגרס, על שני בתיו, התומך ומאשר את יוזמותיו (אלה הזקוקות לחקיקה) הוא מה שקרוי בוושינגטון "ברווז צולע". אולי מוקדם להספידו אבל קשה יהיה לו לנוע באותה נחרצות שאפיינה את השנתיים הראשונות. מחר בבוקר, עם היוודע תוצאות האמת, ינחת הנשיא אובמה על קרקע המציאות הפוליטית האמריקאית ויש לשער שזו לא תהיה נחיתה רכה.

* ד"ר עודד ערן הוא מנהל המכון למחקרי בטחון לאומי וכיהן כציר בשגרירות ישראל בוושינגטון.